אגואיסטים מקבלים פחות - הניסיון מלמד שמי ששואל את עצמו "מה זה יעזור לאינטרסים האישיים שלי?" לפני שהוא מרים את עכוזו מהכורסה, משיג פחות ממי ששאל: "מה אני יכול לעשות בשביל מדינה?"

אגואיסטים מקבלים פחות
מאת יזהר בן נחום, 26.2.2006

 

 

הניסיון מלמד שמי ששואל את עצמו  "מה זה יעזור לאינטרסים האישיים שלי?" לפני שהוא מרים את עכוזו מהכורסה, משיג פחות ממי ששאל: "מה אני יכול לעשות בשביל מדינה?"


יום הבחירות לכנסת הולך ומתקרב. לפי עיתוני התנועה הקיבוצית, מערכת הבחירות בקיבוצים הולכת ומתחמת, אבל משום מה בבית קמה לא ממש רואים את זה. הסטיקר היחיד שראיתי אצלנו בקיבוץ בינתיים מודבק על הטרקטור הקטן של עובדי הבניין וגם זה סטיקר של אהוד ברק, כלומר, כנראה שהוא לא ממערכת הבחירות הנוכחית (אגב, אני לא בטוח שיוסוף וסעיד מוטרדים מהעובדה הזו).

 

"לאיזה מפלגה הקיבוץ הזה שייך?", שאל אותי אחד התושבים לפני ימים אחדים. מה עונים על שאלה כזו? במפקד האחרון היו למרצ כחמישים מתפקדים בבית קמה. חלקם כבר אינם בחיים ואין לי מושג כמה מבין האחרים מתכוונים להצביע מרצ בבחירות הקרובות. אם חלק גדול מהתושבים העבירו את כתובתם הקבועה וזכות ההצבעה שלהם לבית קמה, לא נוכל לדעת גם אחרי הבחירות מהו אחוז המצביעים למרצ מבין חברי הקיבוץ. עד הבחירות הבאות כבר יהיו חברי בית קמה של היום קבוצת מיעוט בתוך היישוב הקהילתי ואז בוודאי לא נוכל להסיק שום מסקנה מתוצאות הבחירות ביישוב.

 

בכל מקרה, מובן שהקולקטיביות הרעיונית שייכת להיסטוריה. אין אפילו טעם להתווכח היום אם זה טוב או רע, אבל דבר אחד ברור – אם בעבר היתה מידת השפעתה של התנועה הקיבוצית על המפה הפוליטית בישראל פונקציה של יכולתה הלוגיסטית, שעלתה בהרבה על כוחה המספרי, הרי היום גם היכולת להשפיע שייכת להיסטוריה. מי שמקים היום גופים שונים למאבק בעד זכויותינו על הקרקע, על המים, על בתינו או על מכסות הייצור שלנו, יכול רק להתגעגע לימים שבהם היו שלושים חברי כנסת וחמישה שרים קיבוצניקים.

 

מסתבר, שמי שתמיד שואל את עצמו "מה זה יעזור לאינטרסים האישיים שלי?" לפני שהוא מרים את עכוזו מהכורסה, מגלה בסוף שגם מבחינת האינטרסים האישיים שלו, הוא משיג פחות מזה ששאל: "מה אני יכול לעשות בשביל מדינה?" וזה קורה כך לא רק בגלל שהוא עצמו עושה פחות, אלא גם בגלל הצורה שבה אחרים מתייחסים אליו. כדי להגן על האינטרסים של התנועה הקיבוצית (שגם לגבי השאלה מה הם כבר אין בינינו הסכמה) לא מספיק לצעוק חזק. גם אנשי גוש קטיף צעקו חזק וזה לא עזר להם. מי שצועק חזק כדי להראות לאחרים שהוא דואג רק לעצמו, בוודאי לא יזכה באהדתם ותמיכתם.

 

ומה כל זה שייך לשאלת "התחדשות" הקיבוץ"? לכאורה נראה שאין כל קשר, הן ברמת הקיבוץ (קיבוצים אולטרה-שיתופיים שדווקא הם מפוצלים בנושא הפוליטי) והן ברמת הפרט (תומכי שיתוף שמביעים הזדהות עם הימין הפוליטי), אבל בשורה התחתונה, כנראה שבסופו של דבר  הכל שייך. הבעיה היא קודם כל במישור הלוגיסטי, שבו יש לקיבוץ השיתופי יתרון גדול וברור על הקיבוץ המופרט, אבל הרבה יותר מזה במישור האידיאולוגי. מי שהופך את ה-Survival of the Fittest לדגל המרכזי בתוך ביתו, יתקשה לסחוף אחריו המונים בסיסמאות של צדק חברתי.



ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט