כישלון ללא חרטה - רופא שניסה להציל חיים ונכשל איננו מתחרט על המאמצים שעשה. יש מטרות נעלות ששווה להשקיע בהן גם כשההצלחה איננה מובטחת

כישלון ללא חרטה
מאת יזהר בן נחום, 31.5.2006
בית קמה

 

רופא שניסה להציל חיים ונכשל איננו מתחרט על המאמצים שעשה. יש מטרות נעלות ששווה להשקיע בהן גם כשההצלחה איננה מובטחת


בשיחת הקיבוץ האחרונה בבית קמה הוחלט פה אחד להמשיך ולקיים חברת נעורים אוטונומית ליד בית הספר התיכון. בכך הצטרף הקיבוץ לשלושת שכניו – שובל, דביר ולהב - בהחלטה ההולכת נגד זרם ההתחדשות כביכול ומבטאת ניסיון אמיץ להמשיך ולהיאבק – לפחות בנושא החינוך בגיל הנעורים – על דרך ייחודית, שגם אחרי כשבעים וחמש שנים – היא עדיין יותר חדשנית ומתקדמת מדרכם השמרנית של הנושאים את שם החדשנות לשווא.

 

אלא שגם באותה שיחה הודגש שוב ושוב, כי הקיבוץ שקיבל את ההחלטה עומד בפני מהלך של הרחבה קהילתית וגם חברת הנעורים האוטונומית, כמו דברים רבים אחרים, תוכל לשרוד רק אם האוכלוסיה העתידית - של בית קמה ושל הקיבוצים השותפים האחרים - תמצא בה עניין.

 

***

 

בעיתון "הקיבוץ" מספר לנו מישהו בשם דני כהן, כי  "משהו טוב (כלומר, נפלא! כלומר, מדהים!) מתרחש בנטור". הדבר הנפלא והמדהים כל כך הוא שקיבוץ, אשר נכשל בנסיונותיו לשרוד כקיבוץ, החליט שלא להיות קיבוץ יותר ומאז זורמים אליו המתיישבים בהמוניהם. יסלח לי דני כהן (שלצערי, אין לי מושג מיהו), אבל אני מתקשה לראות מה כל כך נפלא ומדהים בזה. אולי לא סיפרו לדני כהן, אבל יש על פני כדור הארץ הרבה יישובים שמצליחים למשוך אליהם המונים. רוב האנשים שהקימו קיבוצים או הצטרפו לקיבוצים ב-96 השנים שחלפו מאז ייסודה של דגניה באו מיישובים גדולים.

 

קחו, למשל, את אבא שלי ז"ל. לפני 73 שנים הוא עזב את העיר קובנה. למה הוא עשה את זה? הרי היו שם יותר משפחות צעירות וילדים ממה שהיו או יהיו אי פעם בקיבוץ הגדול ביותר. ולא רק זה – כבר ב-1933 גילו בקובנה – וגם הגשימו בפועל – את כל חידושי הקיבוץ המתחדש: שכר דיפרנציאלי, הפרטת מזון, חינוך ובריאות. אבל אבא שלי לא רצה יישוב עם הרבה משפחות צעירות והרבה ילדים. אבא שלי רצה יישוב שיתופי עם הרבה משפחות צעירות והרבה ילדים.  זה מה שניסו לעשות בדגניה, בבית זרע, בנטור ובבית קמה. אלו שניסו, ידעו מראש שרוב בני האדם נרתעים מהרעיון השיתופי. הם קיוו שבכל זאת יימצאו אנשים שירצו בצורת החיים הזו, אמנם מעטים, אבל עדיין במספר שיאפשר לה לשרוד.

 

***

 

נטור, וגם בית קמה, הם דוגמה למקומות שבהם הניסיון הזה נכשל. ההרחבה  הקהילתית של בית קמה היא הודאה בכשלון הניסיון לקיים במקום הזה קיבוץ. למי שנכשל, אין ברירה אלא לעשות דברים אחרים. לכן גם בבית קמה אנחנו עושים היום משהו אחר. העובדה שאני, בתור חבר בית קמה, עושה הכל כדי שהמשהו האחר הזה יצליח, איננה אומרת שאני מאושר מהכשלון. אין לי גם שום סיבה להתחרט על מה שעשיתי בעבר, כמו שרופא שניסה להציל חיים ונכשל איננו מתחרט על המאמצים שעשה, או רואה בהם בזבוז זמן. יש מטרות נעלות ששווה להשקיע בהן גם כשההצלחה איננה מובטחת. קיום של יישוב שיתופי הוא דוגמה אחת למטרה כזו. רוצים דוגמאות נוספות? למשל, השקעה בתלמידים מתקשים, השקעה בשיקום אסירים נרקומנים ואין בעיה למצוא דוגמאות נוספות.

 

עכשיו, כשאנחנו כבר יודעים שמה שרצינו לא יהיה, נשאר לנו להסתפק במה שאפשרי ולעשות את זה טוב ככל הניתן. זה אומר גם לתת סיכוי לנסיונות לשמור על דברים טובים שיש לנו, כמו חברת הנעורים האוטונומית. בכלל לא בטוח שנצליח, אבל שווה לנסות.

 

                                                                                      



ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט