B/בית התמחוי הקיבוצי כבר כאן B- הפרטת הקיבוץ דומה עקרונית להפרטת המדינה, על כל העוולות שהיא מייצרת. אלא שבתנועה הקיבוצית כוח ההתנגדות לתהליך ההפרטה - חלש בהרבה

בית התמחוי הקיבוצי כבר כאן
מאת דני גוטווין, 22.10.2005
התמונה באדיבות walla

הפרטת הקיבוץ דומה עקרונית להפרטת המדינה,

על כל העוולות שהיא מייצרת.

אלא שבתנועה הקיבוצית

כוח ההתנגדות לתהליך ההפרטה - חלש בהרבה 


תקופת החגים היא שיא העונה של בתי התמחוי, אגודות צדקה ועושי החסדים למיניהם. לא ניתן להימלט מתשדירי השירות, הסיפורים האישיים והדיווחים שעניינם הצורך של עם ישראל לתרום לעמותות הצדקה. זאת כדי שיוכלו לספק את צרכי החג של מספרם ההולך וגדל של העניים, החדשים והישנים, של עננים עובדים, עניים מובטלים ושאר נזקקים.

בשנים האחרונות נוספה נקודת חן למופע הצדקה: התגייסות של סלבריטאים שהודיעו בקול השמור עימם בדרך כלל לרגעי שיא של טלנובלות, על הצורך המיידי לקום, לתרום ולהתגייס, לטובת העניים והנזקקים כמובן.

השנה טיפס מצעד הצדקה לשיא חדש: בעלי עסקים, לווייתני הקפיטליזם הישראלי, אף הם נחלצו לגלות אחריות חברתית. יחצניהם מיהרו לנפק הודעות על תרומתם החברתית - לקראת החגים ובמשך כל השנה.

הגדילה לעשות אחת ממשפחות האוליגרכים החדשים שהתייצבה להחליף את משרד הבריאות בהודיעה על ייסוד סל בריאות משל עצמה וקראה לנזקקים לבוא.

כמובן שאפשר היה לשבח את הנדבנות, האחריות הציבורית והדאגה לחלש, המתגלים בפעולתם של הנדיבים מבציר 2005, אלמלא היתה מאפילה על ההתרגשות מחשבה טורדנית.

הרי מדובר באותן משפחות שבימים כתיקונם מזוהות עם צדדיו האגרסיביים ביותר של הקפיטליזם האכזרי נוסח ישראל. ואכן, דומה שאין יותר מאשר "מבצע תמחוי" כדי להעיד על הכשל המהותי של כלכלת השוק הישראלית, אשר הולידה עוני חסר תקדים.

 

****

שיטה כלכלית לא יכולה להיות מוצלחת אם היא יוצרת מימדים כאלה של עוני ומצוקה, שהרי עוני ואבטלה הם אנטי כלכליים במהותם. המובטלים אינם מייצרים והעניים אינם צורכים. ואולם בל נטעה - העוני והאבטלה  הם הצד השני של הקפיטליזם האוליגרכי הישראלי. זה לא שהעניים אינם מסתגלים לדרישות של העולם החדש והאמיץ שנוצר במרחב שבין ביבי נתניהו לאהוד ברק - הם תוצר הכרחי של השיטה.

האם החד הורית המביטה ביאוש על המקרר הריק ועל החשמל המנותק, היא הפן השני של תופעת שרי אריסון ובנק הפועלים. משפחות המושלכות מבתיהן משום שלא עמדו בתשלומי משכנתא הן הצד השני של הסדרי המדינה עם הדנקנרים והעופרים. אין כמו פריחתה של תרבות התמחוי כדי להעיד על הרוחב והעומק של העוני בישראל, והנה מייצריו של אותו עוני מופיעים כגואלים מתוצאותיו.

מי שרוח חגי תשרי שורה עליו, יכול להניח שטייקוני העל ואלה שמתחתיהם, נחלצו לסייע לעניים אם בגלל שנכמרו עליהם רחמיהם ואם בגלל שמצפונם משדר אותות מצוקה לנוכח חברת הסדום ועמורה שהתהוותה כאן.

ואולם, מי שיתבונן בתופעה מתוך שגרת החול, לא יתקשה לזהות מניע אחר. תפקידה של תרבות התמחוי הוא לסכל את הדרישה הגוברת לשובה של המדינה לעמדת אחריות כלפי אזרחיה. לנוכח התמוטטות החברה הישראלית נעשה ברור לרבים - גם למי שהיו בעבר מתומכי ההפרטה - שלא ניתן להתמודד עם שבר הפערים הגדול מבלי לכונן את מדינת הרווחה הישראלית, זו שתספק רשת צפופה של בטחון חברתי באמצעות ויסות כלכלי וצדק חלוקתי.

אפשרות זו היא הסיוט של האוליגרכים. שלושה עשורים הם עמלו כדי לפרק את מדינת הרווחה והמשק הציבורי והנה, בעורמה דיאלקטית, דווקא כאשר מפעלם צלח בידם, הוא מחולל מתוכו את התביעה לחזרתה של המדינה אל מעגלי אחריותה הטבעיים.

בתי התמחוי ואגודות הצדקה מאפשרים להמשיך ולנוון את מחלקות הרווחה העירוניות. סל הבריאות האוליגרכי נועד לסכל דרישה להגברת הפיקוח הציבורי על ביטוח הבריאות.

 

****

משטר התמחוי הוא, אפוא, מעשה פוליטי ולא אנושי. הוא נועד להבטיח את המשך המשטר המחולל את העוני המנוון ואת העושר מנקר העיניים, אך לעקר את הביקורת כלפיו.

ומה באשר למחיר? פרוטות שזורקים בעלי ההון לכובע המצוקה, בטלות בששים לעומת רווחי העתק שהם מפיקים מן השיטה. זהו מחיר כדאי, הנועד לסנוור בו את דעת הקהל ולמנוע ממנה להציג דרישה סבירה לחלוטין: במקום שהאוליגרכים ינהלו על פי גחמותיהם מדיניות רווחה פרטית, יש להפסיק להרעיף עליהם הטבות מן הקופה הציבורית, אם בצורה של הקלות מס ואם בצורה של מכירת נכסי ציבור במחירי סוף עונה.

זה לא נכון שהגורמים הפרטיים יודעים לעשות הכל יותר טוב מן המדינה. מדיניות רווחה היא אחת הדוגמאות לכך, זאת כיוון שמדיניות רווחה דורשת שני דברים ששיטת השוק איננה מסוגלת להכיל: סולידריות חברתית וערבות הדדית. השיטה שבה הלכה ישראל, של הפרטת הרווחה, מגלה את אי היעילות הכלכלית של זריקת הרווחה אל השוק.

ככל שהיא יותר בשוק, כך יש פחות רווחה. ככל שיש פחות רווחה, נזקקים ליותר תמחוי, ככל שיש יותר תמחוי - מתמוססת הרווחה המדינתית.

מה שהתחולל בגדול במדינת ישראל, התחולל בקטן בתנועה הקיבוצית. אם מפשיטים את רעיון "הקיבוץ המתחדש" ממחלצות ניסוחיו, הלקוחים מטורי הכלכלה העיתונאיים ומן הז'רגון הטיפולי המציגים את האדם כמוטציה דרוויניסטית שטבעה מנוגד לכל סולידריות חברתית, אזי מתגלה לנו "הקיבוץ המתחדש" כייבוא של עקרונות פירוק מדינת הרווחה, אל תוך חצר הקיבוץ.

אלא שבכל זאת יש הבדל אחד בין הקיבוץ למדינה. במדינה ישנו מיגוון של כוחות  חברתיים שהאינטרסים שלהם מנוגדים למשטר ההפרטה ואפשר לצפות שיאבקו נגדו.

הקיבוץ, כל קיבוץ לעצמו וגם התנועה הקיבוצית כולה, קטנים מדי למהלך כזה. נצחונו של משטר האוליגרכיה בקיבוץ עשוי להיות בלתי הפיך. ככל שהקיבוץ "יתחדש", כן ייחלשו הכוחות הנאבקים שימור דמותו השיתופית-אנושית. מה שלא ייבלם היום, קשה יהיה שבעתיים לבלום מחר. האוליגרכים הקיבוציים כבר מכינים את בית התמחוי הקיבוצי. 




ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט