תחמושת מילולית - על מכבסת המילים שהולידה הפרטת הקיבוצים ועל הצורך ב"אמת בפרסום" כדי לצמצם פערים בין הבטחות מפליגות למציאות אפורה
תחמושת מילולית
מאת עזרא דלומי, 23.12.2005
מאת: יאיר ארד

 

 

על מכבסת המילים

שהולידה הפרטת הקיבוצים

ועל הצורך ב"אמת בפרסום"

כדי לצמצם פערים

בין הבטחות מפליגות

למציאות אפורה


בהפיכות מקדימים השליטים החדשים להשתלט על ערוצי התקשורת. לא במקרה. הם עושים זאת בד בבד עם ההשתלטות על הפרלמנט, או על ארמון המלך ועל מוקדי הכוח של הצבא.

הסיבה: צריך להכשיר את תודעתו של הציבור לקבלת שליטיו החדשים. לשלוט על האופן שבו הוא מדמה את המציאות החדשה. את התודעה מכשירים באמצעות אינפורמציה המורכבת ממלל שאותו בוחרים. המילים הן הנשק שנועד לרכך את ההתנגדות הפנימית, להכשיר את המשטר החדש בעיני האזרח המבוהל.

זו הסיבה שהשליטים החדשים מבטיחים שייטיבו עם העם יותר מן השלטון הקודם; שפניהם לרווחה, לשלום, לעושר, לשגשוג, לעתיד ורוד וכמובן – למיגור כשלים ושחיתויות. הבשורות, כולן אופטימיות, רוויות רצון טוב, שהרי מדובר בשליטים הרוצים בטובתו של העם שרק במקרה שכחו לשאול למוצא פיו טרם חוללו את ההפיכה.

ההבטחה של השלטון החדש להיטיב עם העם בזמן שאת רצונו לא ידע ואת דעתו לא שאל,   מבטאת את הסתירה המייצרת מכבסת המילים שבה מכבס השלטון החדש את כוונותיו האמיתיות.

המילים נועדו להרדים, לעורר אהדה, לעמעם חרדות.

הספר 1984 של ג'ורג' אורוול מערטל את התופעה עד תום באמצעות המשפטים האלמותיים - "חירות היא עבדות", "מלחמה היא שלום" שמנפיק משטרו של "האח הגדול".

מכבסות מילים נוצרות במקום שבו יש פערים גדולים בין סדר יום מוצהר לסמוי, בין ההבטחות הגדולות, לבין הידיעה שאי אפשר יהיה לממשן כלשונן.

ההערות הללו תקפות, בחלקן הגדול, גם לרטוריקה של "השינוי" שאף היא יצרה מכבסת מילים אדירה. שפת השינוי רוויה במונחים מתעתעים ובביטויים רכים ורוויי אופטימיות העוטפים באריזת צלופן מרשרש מרכולת בעייתית.

 

 

נתחיל במונח - "תהליך שינוי": לכאורה זהו ביטוי ניטראלי לחלוטין. שינוי במובן של לא להישאר במצב הנוכחי. זה יכול להיות החלפת בית, החלפת מקצוע, ניתוח פלסטי, יציאה ללימודים. מי לא רוצה שינוי? מתי בחיינו, הפרטיים והקיבוציים, לא עשינו שינוי? עברנו להגשה עצמית, לקחנו את הילדים לישון בבית, עברנו מחקלאות לתעשייה ולעבודת חוץ, יצאנו ללימודים גבוהים, מעולם לא הפסקנו לעשות שינויים. אז למה צריך לחולל  "תהליך שינוי"  אם הוא ממילא מתחולל?

הסיבה היא שמתכוונים, בעצם, למשהו אחר. מי שאומרים "תהליך שינוי" אינם  רוצים לומר "תהליך הפרטה", שזו המשמעות הספציפית של השינוי "הזה".  למה? כי להפרטה יש קונוטציות שליליות שעלולות לעורר התנגדות. זה אומר פחות אחריות של הכלל על צרכי הפרט החלש, זה אומר חלוקה אחרת של הרכוש הציבורי, זה אומר פערים ועוד מיני פרטים לא שוליים כאלה.

ויש עוד סיבה למה נצמדים ל"תהליך שינוי": שינוי נתפס כדבר דינאמי, הוא נקשר לרפורמאטורים. היפוכם של רפורמאטורים הם אנשים שמרנים, מאובנים ומיושנים. כך דוחקים לפינה גם את מי שמוכן לשינוי, אבל לא לשינוי "הזה", הכולל הפרטות ופערים.

למונח "תהליך שינוי" צריך לקרוא בשמו האמיתי: לא עוד "תהליך שינוי", "מודל שינוי", או "צוות שינוי", מעתה אמור: "תהליך הפרטה", "מודל הפרטה", ו"צוות הפרטה".

 

 

מונח מכובס אחר שהניב תהליך ההפרטה, הוא "הצמיחה הדמוגרפית".  יצוין כי כאן גניבת הדעת היא חלקית. שהרי בעצם השימוש ב"צמיחה דמוגרפית", יש כדי להודות שלא מדובר ב"תהליך קליטה" כפי שהכרנו - של בנים או של משפחות חדשות - אלא ב"דבר אחר". מהו ה"דבר אחר" הזה שלא נקרא בשמו המפורש?  הדבר האחר הזה הוא תושבות. "צמיחה דמוגרפית" פירושה – קבלת תושבים.

כיום כבר די ברור שקיבוץ אשר סיים תהליך הפרטה ופניו לשיוך נכסים, לא יקלוט לתוכו חברים חדשים המאיימים להתחלק בעוגה המשויכת. מאחר והוחלט על "יום קובע", כל מי שיבוא אחריו כבר לא יהיה בעל אותן זכויות כמו מי שבא יום לפניו. חברים הבאים להיות שותפים לכל דבר לא ייקלטו עוד בקיבוץ שעבר הפרטה. מעכשיו הקליטה תהיה של תושבים בלבד. החברים הוותיקים ילכו (ל"ע) לעולמם ובניהם, בעלי הדירות, ישכירו או ימכרו את הדירות לתושבים חדשים.

ואולם "תושבים" היא מילה שלא מתקבלת יפה. המחשבה שיום אחד יהיו בקיבוץ המופרט יותר תושבים מחברים, יכולה להרתיע ולדכא, לכן עדיף לומר "צמיחה דמוגרפית", מונח חיובי שיש בו ארומה מדעית. גם צמיחה – הנה אנחנו גדלים, גם דמוגרפיה – שזה מדע האוכלוסין, אז מה רע?

אין שום רע, רק שזה לא מדויק, משום שהמונח לא קורא לילד החדש בשמו. כדי לדייק יש לומר "קבלת תושבים", לא "צמיחה דמוגרפית". אמור מעתה: "קבלת תושבים" ו"היחידה לקבלת תושבים".

 

 

המונח "קיבוץ מתחדש" הוא הנכלולי מכולם. בעידן שבו סוגיית הצדק והשוויון החברתי כובשת ומעצבת סדר יום ציבורי חדש; בימים שבהם תחלואיהם של פערי השכר וההפרטות כבר נהירים והכל מתחרים בהבטחות להלחם בהם כדי לצמצם את היקפם, מציג עצמו קיבוץ המנכס את כל המפגעים החברתיים הללו כ"מתחדש".

הצגת  דגם חברתי קפיטליסטי, בעל ארומה של המאה ה-19 כ"התחדשות", זה בדיחה גרועה. זה הרבה יותר ממה שמכבסת מילים מסוגלת לעכל. הכביסה המתערבלת במכונה מתה מצחוק כשהיא שומעת את המונח "קיבוץ מתחדש" שמייעדים לה המפריטים.

כיום טרם ברור לאן תוביל את הקיבוץ הפרטתו. קרוב לוודאי שזה יהיה יצור דמוי מושב, עם מאפיינים של ישוב קהילתי וייתכן שגם עם מאפיינים קפיטליסטיים של "עולם ישן עדי יסוד נחריבה."

קיבוץ ההופך אט אט למושב לא ראוי להיקרא "קיבוץ מתחדש". מוטב לקרוא לו  "קיבוץ מתמשב"; ולקיבוץ מתפרט, הכמה לשוב אל הקפיטליזם העתיק והנושן, ייקרא - "קיבוץ מתעפש".

 

 

לשלל המילים שנפלטו ממכבסת ההפרטה אפשר להוסיף את "הסרת חסמים" (מונח כולל לנטרול הגורמים – כולל החברים - המתנגדים להפרטה); "חתירה למצוינות" (כלומר, רק למפריטים יש יכולת להשביח, לשאר – לא); "מודל התפרנסות" (הכרחת "הבטלנים" לצאת לעבודה במקומות שאינם רוצים); משכור (קביעת גובה ופער השכר) ועוד ועוד ועוד.

 

אין בהערות הללו כדי לערער על זכותם של קיבוצים לבצע הפרטה, שיוך, קבלת תושבים במקום חברים ולהצמיח פערי שכר. זו רק בקשה של "אמת בפרסום" כדי להתאים את האריזה לתוכן וכדי למנוע מחברים יושבי גדר לקנות סחורה שלא התכוונו לקנות. 



ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט