שיתופיות ואנוכיות - על משמעות השיתופיות בימינו ועל הגורמים למשבר שהיא עוברת. (מאמר ראשון מתוך שניים)

'שיתופיות ואנוכיות - א
מאת עדין קווה, 5.6.2006
לאתר הקיבוץ

על  משמעות השיתופיות בימינו

ועל הגורמים למשבר שהיא עוברת.

(מאמר ראשון מתוך שניים)


התהליכים העולמיים והקיבוץ

 

מאז היווסדה הושפעה התנועה הקיבוצית מתהליכים, דעות ותנועות בעולם. הקיבוץ ראה עצמו כחלק מעולם חדש שהולך וצומח על חורבות העולם הישן. ליד ערש הקיבוץ כמו ניצבו אידיאלים סוציאליסטים שהתפשטו באירופה ובמרכזם הסולידאריות בתוך מעמד העובדים, ויתורים שאדם עושה למען הכלל, עזרה לחלשים בחברה. בצידם קנו שביתה רעיונות טולסטויאניים של חזרה לטבע, העבודה הפיזית כערך מרכזי והסתפקות במועט. תמצית הסולידאריות היתה השיתוף. מייסדי הקיבוץ ראו בשיתוף ערך גובר על השוויון. במאה שנות קיום הקיבוץ התחוללו בעולם תהליכים שהשפיעו עלינו. אציין את העיקריים לענייננו:

 

  • מערכות השלטון של המדינה הלכו ונעשו מורכבות ובלתי נתפשות ע"י האדם הפשוט.
  • כתוצאה מכך נחשבה ההצבעה בקלפי כהתגלמות הדמוקרטיה על חשבון מעורבות האדם וניסיונו להשפיע באמצעות מפלגות וארגונים דמוקרטיים.
  • נפילת הגוש המזרחי וקריסת המערכת הכלכלית הכאילו-סוציאליסטית (למרות שזו היתה מערכת כפייתית מול ההתאגדות החופשית של הקיבוצים) שהקים, יצרה בעולם תחושה שהקפיטאליזם ניצח וההון הפרטי הוא המנוע הראשי של הכלכלה.
  • על רקע ניצחון הקפיטליזם צמח האגואיזם כערך מרכזי. האדם חייב לדאוג קודם כל לעצמו, אינו חייב בסולידאריות עם החלשים, להם תדאג המדינה.
  • האמונה בהישגיות אישית כערך עליון. מה שהאדם משיג בזכות עצמו הוא רק שלו ואינו חייב להתחלק עם אחרים, בעיקר לא עם "העצלנים" והחלשים.
  • מנקודת מבט פילוסופית ניצח האקזיסטנציאליזם: האדם נולד במקרה, כאן ועכשיו ועליו לנצל את חייו הקצרים וליהנות מהם ללא דחיות. פילוסופיה זו הציבה את האדם וחירותו האישית במרכז ההוויה והזיזה הצידה את תכלית החיים ואת החיים למען הגשמת רעיון.

  

התהליכים בתוך התנועה

 

תהליכים שעוברת תנועה חברתית מתרחשים בצורה איטית ולא תמיד אנחנו ערים להשפעה המצטברת שלהם. אציין מספר נושאים:

 

  • בתנועה הקיבוצית השתלטה הפילוסופיה של מימוש עצמי והחליפה את הגישה החלוצית.
  • התפתחות הטלוויזיה והפיכתה כמדיום מרכזי בחיינו הפריטה למעשה את חיי התרבות המשותפים וכרסמה בניסיון הנועז של התנועה הקיבוצית ליצור תרבות כפרית-מקורית אלטרנטיבית.
  • המערכת הקיבוצית – ובעיקר המערכת הכלכלית – נעשתה מורכבת ובלתי נתפשת ע"י האדם הפשוט. ראשוני דגניה חשבו בתמימותם שענייני הקבוצה ייחתכו סביב שולחן ארוחת הערב. אלא שהם היו חברים ב"ארגון" שמנה כ-10 חברים.
  • מוסכם היום שהנושאים כלכליים חייבים להיחתך ע"י הנהלות מקצועיות.
  • תהליכים אלה פגעו בהרגשת השיתוף של החברים. החברים חשים חסרי אונים מול הגופים המקצועיים. ההחלטות החשובות באמת אינן מתקבלות ע"י כלל החברים והחבר הופך ל"בורג" במערכת גדולה.
  • כתוצאה מכך התפוגגה האסיפה (הדמוקרטיה הישירה) ככלי לקבלת החלטות בקיבוץ. לחברים אין עניין לצלול לנושאים שאינם נוגעים להם אישית ולממסד מצב זה נוח מאד. ברביבים האסיפה בוטלה מבלי שאף אחד החליט על כך בצורה פורמאלית. למעשה מתקיימות רק אסיפות שחוק האגודות מחייב אותנו לקיים. ובאסיפות אלה החבר מעומת עם נושאים מורכבים ששאלה חכמה היא דרך מעורבותו היחידה.
  • כיום אנו בשלב שגם הדמוקרטיה באמצעות נציגים (ועדות) מקרטעת ואפילו הדיונים במוסד החשוב ביותר – המזכירות – סובלים מאותן בעיות כמו האסיפה: השתתפות אקראית ואי הבנת הנושאים שמובאים לדיון. הממסד סובל מרגישות יתר לביקורת ציבורית ומצמצם את שיתוף הציבור בפרסום החלטות ובהכרעתן.
  • הביקורת הציבורית, שהפכה לצורה העיקרית של מעורבות החבר, מכוונת אל ממלאי התפקידים. כתוצאה מכך – ומסיבות נוספות – פחות חברים מוכנים למלא תפקידים.

                                  

 הקיבוץ בעיני חבריו

 

חבר שמנסה לברר לעצמו מהם התהליכים שעוברים על התנועה הקיבוצית – מעבר לקיבוץ שלו – ניזון בעיקר מהתקשורת. התקשורת ניזונה ממה שנקרא בלשון המקצועית "סיפורים" ומכותבים.

ה"סיפורים" שמתפרסמים בעיתונות הקיבוצית חייבים להיות דרמטיים, שלא לומר צהובים, כדי למכור את העיתון המתחרה על הקהל הקיבוצי מול כלי תקשורת אחרים.

חלק מהכותבים והמרואיינים הם אנשי אקדמיה. לא פעם שאלתי את עצמי מדוע הקיבוץ "זוכה" לנחת שמן מעל ומעבר לכל פרופורציה לחלקו באוכלוסיה. התפרקות התנועה המושבית מערכיה ודיווח על הנעשה בה כמעט שאינם זוכים לכיסוי תקשורתי למרות שתנועה זו גדולה בהרבה מהתנועה הקיבוצית. סימנתי מספר סיבות לתופעה זו.

בתחילת דרכה הציבה התנועה הקיבוצית רף גבוה מאד: ניסיון לברוא יהודי חדש. אדם שיהיה מנותק ולעומתי ליהודי הגלותי כך שישתלב במשימה העיקרית של הציונות, כיבוש עבודת האדמה בארץ ישראל. על מנת לפנות את החלוץ מנושאים משניים, כך שיצליח בהגשמת החזון, אף הגדילו וניסו לפרק את המשפחה כתא הבסיסי בקיבוץ. חינוך הילדים הופקע ממסגרת המשפחה מאותן הסיבות, שכאמור התאימו לתקופה.

לאורך כל שנותיה עמדה התנועה הקיבוצית תחת ביקורת חריפה למרות שהיתה מושא למאוויים של חלק מהציבור. בשני העשורים האחרונים, כשהעולם האקדמי מייצר עשרות חוקרים שמחפשים נושאים למחקר, הקיבוץ הוא טרף קל. שכן הוא מתועד ונגיש מאד, למשל מול כמות המחקרים על עיירות הפיתוח. המחקרים על הקיבוץ, בעיקר כשהם מתורגמים לתקשורת, חייבים להיות מרתקים. פרסומים אלה יוצרים אצל החבר ההדיוט, לא אחת, תמונה מעוותת על הסיבות למשבר שעובר הקיבוץ .

 

 

הרקע למשבר הכלכלי

 

האם המהלך של הקיבוצים שעברו להפרטה הצליח? רוב הקיבוצים שביטלו את השיתופיות, או צמצמו אותה, עשו זאת מחוסר ברירה לאחר שכשלו מבחינה כלכלית. הסיבות לכישלון הכלכלי היו רבות:

  1. השתנות מקורות הפרנסה בארץ ובעולם. ירידת הרווחיות של החקלאות, שהיתה מקור פרנסה של הקיבוצים, ואי הכנת מקורות פרנסה אלטרנטיביים. נעשו ניסיונות להתמודד עם הבעיה בדרך של מעבר לגידולים רווחיים יותר או הגדלת יחידות העיבוד ע"י הקמת שותפויות עם קיבוצים אחרים או עם גורמים חיצוניים.
  2. התעשייה, שנראתה כמקור פרנסה אלטרנטיבי, מתנהלת ביחידות גדולות שדורשות הון השקעה גדול. בידי הקיבוצים לא היה ההון הנדרש להקים תעשייה גדולה. פיתרון חלקי היה שותפויות עם גורמים חיצוניים. בקיבוצים רבים השותף החיצוני דילל את חלקו של הקיבוץ.
  3. הפסקת התמיכה הממשלתית. עד שנות החמישים המדינה (ולפניה הסוכנות היהודית) ראתה בקיבוצים גורם שיש להעמיד לרשותו אשראי זול מסיבות לאומיות. מאז הקמת המדינה סומנו מטרות חילופיות להזרמת הון. תהליך זה התעצם בצורה דרמטית מאז מלחמת ששת הימים. המדינה החלה להזרים את עיקר משאביה הפנויים לשטחים המוחזקים. מדיניות זו רשמה הצלחה אדירה: הוכח איך ניתן, בסיוע תמיכה לאומית נדיבה שכוללת מטריה אידיאולוגית, לישב חבל ארץ בשנות דור.
  4. הקיבוצים לא השכילו להתאים את המבנה הכלכלי שלהם לשינויים במדינה. אי-שינוי זה כלל המשך אחזקה של פעילויות לא-כלכליות. לעיתים לא היתה מודעות להפסדים של פעילויות מסוימות בגלל מערכת מידע לא אמינה או מסיבות חברתיות, אי הכשרה מקצועית של החברים לפרנסות חדשות ולעיתים מחוסר הנהגה שתבצע את השינויים המתבקשים.
  5. האידיאולוגיה של תנועת העבודה גרסה שייעודו של האדם ואולי אף התרופה לתחלואי העם היהודי הוא העבודה עצמה. פרנסה נחשבה למילת גנאי. רוצה לומר שהמבחן לפעילות כלכלית מוצלחת של האדם היתה עבודתו. לא הופעל על העבודה מבחן הפרנסה.
  6. התכנית לייצוב האינפלציה שהונהגה בארץ בשנות שמונים העצימה את החובות של הקיבוצים לבנקים ולגורמים אחרים ואלה קבלו ממדים שהפכו חלק מהקיבוצים לחדלי פירעון.

 

המצרף של התהליכים האידיאולוגיים והכלכליים הביאו את רוב הקיבוצים להכרח בנקיטת צעדים דרמטיים בקצב מהיר. הפיתרון שננקט היה בדרך כלל: ההפרטה.

 

המאמר התפרסם בעלון רביבים (5.2003)



ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט