תגמולים - למי?. קודם העובדים, אחר כך המנהלים - את עיקר המאמץ המחשבתי בתימרוץ אנחנו צריכים להשקיע בחברים "הפשוטים" שעבודתם השגרתית מזמנת להם פחות סיפוק וצ'ופרים

?תגמולים - למי
קודם העובדים, אחר כך המנהלים
מאת מריו טויב, 12.6.2006
למצגת, המתינו לטעינה...

 

 

את עיקר המאמץ המחשבתי בתימרוץ אנחנו צריכים להשקיע בחברים "הפשוטים" שעבודתם השגרתית מזמנת להם פחות סיפוק וצ'ופרים


נפל בחלקי לעבוד במקומות שונים לאורך השנים: הייתי בחינוך, בשליחות תנועתית, במפעל, מילאתי תפקידים מרכזיים בקיבוץ וגם עבדתי בחוץ. לאחר כל השנים הללו ולאחר הניסיון שצברתי, אני יכול לומר בבירור שכאשר חברים הנמצאים בתפקידים מרכזיים המחייבים אחריות רבה, תובעים לעצמם תמורה כספית גבוהה משל האחרים, לא עושים זאת משום שהדבר ימריץ אותם להיות טובים יותר, אלא משום שאינם רוצים עוד בשיטה הקיבוצית.

 

חברים שעובדים בעבודות מקצועיות וניהוליות נהנים בדרך כלל מהיתרונות הבאים:

 

·         הם מוציאים סיפוק בעשייה היומיומית.

·         יש להם שליטה רבה על סדר היום.

·         באפשרותם להיות שותפים מלאים בהחלטה על הנושאים שבטיפול.

·         הם עובדים שעות נוספות כצורך לסיים משימה.

·         יש להם הערכה עצמית גבוהה על עשייתם.

·         הם זוכים להערכת הסובבים אותם, במעגל הקרוב ובמעגל היותר רחב.

·         הם משתתפים במוקדי ההחלטות: הנהלות של הקיבוץ, של המפעל, של הענף.

·         הם נמצאים במגע מתמיד עם גורמים חיצוניים כולל ביקורים, הן בארץ והן בחו"ל.

·         הם משתתפים בימי עיון – סיורי למידה – תערוכות.

·         לפעמים הם נהנים גם מהטבות חומריות, כגון: טלפון, רכב לנסיעות, מחשב, לבוש, רכישות בחו"ל, וכד'.

 

הייתי שם, בעמדות הללו, ואף נהניתי מן הצ'ופרים החומריים שיש להן להציע ואינני מתלונן על כך. החברים שלנו - כולל אני, בתפקידים שמילאתי לאורך השנים - משקיעים המון אנרגיות בעבודה, מקריבים זמן פנוי וזמן משפחה, אבל בהחלט זוכים לסיפוק עצום מהעשייה. זהו בעצם העיקר – הסיפוק מהעשייה.

 

אז למה אנחנו צריכים תגמול כספי? האם לא מספיק לנו התגמול הבלתי חומרי?

לעניות דעתי, הסיפוק שמעניקה העשייה והאפשרות להוביל מהלכים ולהנהיג והידע הנרכש, הם תמורה ראויה למי שתפיסתו היא קיבוצית שיתופית. מי שתפיסתו איננה כזו, לא יסתפק בתוספת של מענקים שוליים מבית מדרשו של המודל המשולב. הדרישה לתוספת שכר למנהלים היא צעד ראשון בדרך לדיפרנציאליות מלאה.

לדעתי,  את עיקר המאמץ המחשבתי אנחנו צריכים להשקיע כדי למצוא דרכים לתגמל את החברים "הפשוטים" שעבודתם מזמנת להם פחות תגמולים.

התשובה לכך נמצאת אצל המנהלים, המובילים, אלו שעבודתם מספקת להם סיפוק ועניין רב.

 

אציין את הדברים שיכולים לעשות גם את העבודות הפשוטות מתגמלות יותר:

 

·         להיות שותפים מלאים בתכנון השנתי של מקום העבודה.

·         קיום ישיבות ענף/מחלקה לעיתים קרובות כדי לשמוע ולהשמיע.

·         הגדרת משימות ברורות לכל אחד מעובדי הענף – בידיעה ברורה מה תפקידו של כל אחד ומה מצופה מימנו.

·         מפגשים אישיים תקופתיים עם רכז הענף ו/או מנהל מש"א, להערכה ומשוב.

·         ליידע כל שבוע – שבועיים עד אחרון העובדים על המתרחש בענף.

·         להמשיך ולהעמיק את הסיורים המקצועיים, ימי עיון מחוץ לקיבוץ וגם בתוך הענף.

·         ועוד הרבה דברים...

 

בטיפול בדברים שציינתי נשפר את הסיפוק והעניין בעבודה ונחזק את המוטיבציה. כך התוצאות במקומות העבודה השונים  ישתפרו ללא היכר.

 

ראו גם את המצגות בהמשך, נפתחות בחלון חדש, המתינו כמה שניות לטעינה...



ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט