שכרון הנוחות - הבעיה העיקרית עם הנוחות הקיבוצית, שהיא גוררת אחריה "בינוניות", או חוסר שאיפה למצוינות. אני חותר להרבה יותר וככזה עשוי למצוא את עתידי מחוץ לקיבוץ - והתגובה מגיל רביב: על נוחות ומצוינות

שכרון הנוחות
מאת פלג שלו, 12.9.2006



 

הבעיה העיקרית עם הנוחות הקיבוצית, שהיא גוררת אחריה "בינוניות", או חוסר שאיפה למצוינות. אני חותר להרבה יותר וככזה עשוי למצוא את עתידי מחוץ לקיבוץ

אני בן משק שמסיים בימים אלה שנת שהות לאחר צבא בקיבוץ רביבים, ורציתי לשתף את הציבור בהרהורים ובמחשבות שהיו לי כאשר ניצבתי מול השאלה האם להמשיך לחיות פה שנה נוספת, או לצאת לשנת חופש.

באופן כללי החיים בקיבוץ מסירים מליבו של אדם החי בו דאגות, חששות, פחדים ולחצים אשר קיימים בראשם ובליבם של אנשים אשר צריכים לדאוג לקיומם ולקיום משפחתם.

 

ü      להקים משפחה (אפילו מרובת ילדים) בקיבוץ  זה מאד נוח.

ü      שעות העבודה בקיבוץ מאד נוחות (אפילו מדברים על מעבר לחמישה ימי עבודה בשבוע).

ü      נוח מאד שיש בעלי תפקידים שאפשר לסמוך עליהם שישמרו את המסגרת הנוחה (מבחינה כלכלית וחברתית).

 

תפקידו של אורח החיים הנוח הוא לאפשר לפרט את מלוא החופש והשקט להתעסק בהגשמה עצמית. כיום ההגשמה העצמית היא בעיקר פרטנית – בניית מרפסות, טיפוח גינות פרטיות, התעמלות מכל סוג, בילוי בפאבים המקומיים או בבריכה, ועוד תחביבים שונים ומשונים.

 

חיים נוחים זה דבר משכר. כיום לוקים תושבים רבים ברביבים ב"שכרון הנוחות".

 

הבעיה העיקרית עם נוחות, שהיא גוררת אחריה "בינוניות", או חוסר שאיפה למצוינות.

השאיפה למצוינות היא קשה, לאנשים מסוימים היא אפילו קשה מאד, היא כרוכה בתחרות תמידית. בעולם המודרני שאיפה זו הופכת להיות קשה אף יותר. אדם השואף למצוינות חייב להגדיל ראש, להיות חדור מוטיבציה, בעל יוזמה ושאיפה להתפתח. מיותר לציין, אבל אעשה זאת – אדם, או ארגון שאינם שואפים למצוינות, יתקשו לשרוד לאורך זמן. קיבוץ רביבים יהיה חייב לעודד שאיפה למצוינות כדי לשרוד, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית.

 

ניתן כיום לחלק את ה"בנים" ברביבים לארבע קבוצות עיקריות מבחינה מקצועית:

 

קבוצה א' – בנים בעלי שאיפות להתקדם, להתפתח ולהצליח. רוב חברי קבוצה זו יצאו ללמוד לימודים אקדמאים וכולם יעזבו את הקיבוץ לבסוף.

 

קבוצה ב' – בנים אשר סיימו את שירותם הצבאי עם שאיפות גדולות להתקדם, להתפתח ולהצליח, אבל לקו ב"שיכרון הנוחות" וויתרו על שאיפותיהם כדי להישאר פה ברביבים.

 

קבוצה ג' – בנים אשר השתחררו מהצבא כאשר שאיפותיהם המקצועיות מוגבלות מאד. חברי קבוצה זו ימצאו ברביבים בית חם, חלקם אולי ימצא מסגרת שיתופית אחרת.

 

קבוצה ד' – בנים אשר נשארים פה בגלל הרעיון (אידיאולוגיה) של הקיבוץ השיתופי. מספר מצומצם מאד של בנים נמצאים בקבוצה זו.

 

אז מה אפשר לעשות עם הבעיה? אומרים שהכרה בבעיה היא כבר חצי הדרך לפתרון. קודם כל מוכרחים להכיר בבעיה, אסור להתכחש לה. לאחר מכן אפשר לנסות למצוא רעיונות יצירתיים שיביאו לפתרון  שאני בשלב זה, קטונתי מלהציעם.

 

לאחר כל הניתוחים והמושגים, אני בלב שלם מקבל החלטה שהשאיפה שלי היא להתברג עם חברי קבוצה א'. אני מקווה ומאחל לחברי הקרובים שיהיו מספיק חזקים, ולא ייכנעו ל"שכרון הנוחות".

אני כותב שורות אלו כבן משק שעדיין אכפת לו מקיבוץ רביבים, וכולי תקווה שאני מייצג עוד בנים רבים. אני עדיין לא עוזב את הקיבוץ, יש לי עוד כמה שנים להתלבט ולהתנסות. אני בהחלט חושב שלכולם כדאי לחשוב על זה ולא להשאיר את זה רק לבעלי התפקידים, למרות שזה מאד נוח.

 

מעלון רביבים

 


על נוחות ומצוינות

מאת גיל רביב

 

אינני חש אשמה כלשהי על חטא קדמון שבגינו עלי לעבור את חיי בסבל וסיגופים. באשר למצוינות ובינוניות, אלה אינן תוצאה של נסיבות, אלא חלק ממרכיבי האישיות.

תגובה לפלג שלו

 


כששורות אלה יראו אור תהיה כבר הרחק מעבר לים אולם רשימתך הכנה והאמיצה, מצדיקה תגובה הולמת.

החיים בקיבוץ חוסכים, לדבריך, מהחבר את מאבק ההישרדות לקיומו ואת החרדה לעתידו. חיים אלו מפנים לו יותר פנאי לעיסוקיו ותחביביו וכאן הוא מועד ליפול במלכודת "שכרון הנוחות" כדבריך.

דומני שלו שאלת את סבך וסבתך, שהגיעו לרביבים באמצע המאה הקודמת, איך היו מגיבים אז אם היה אומר להם מישהו שעוד חמישים שנה יבחרו אנשים לגור פה מטעמי נוחות בלבד, הם היו רואים זאת כחלום באספמיה. מחשבה זו הייתה, אם בכלל, נחלתם של בעלי החזון, החולמים בהקיץ.

 

לדעתי הנוחות כשלעצמה היא ערך חשוב למדי. כחילוני ואתיאיסט איני חש אשמה כלשהי על חטא קדמון שבגינו עלי לעבור את חיי בסבל וסיגופים. וגם אם כן , נראה לי כי אחרי אלפי שנים בהם מרצה המין האנושי את עונשו על אותו ביס אומלל שנגסה חווה בתפוח,  החטא כבר נסלח מזמן. עובדה, כמות המזון שיוצרה עד לפני  כאלף שנה או פחות על ידי מאה אנשים מיוצרת היום על ידי אדם אחד.  את הארכת העונש קיבלנו לא מאלוהים כי אם מארגונה של החברה המודרנית, או בלשון אחרת "הקפיטליזם" המשעבד את האדם לצורך נוחותם ורווחתם של בודדים. כחניך ומדריך בנוע"ל , אתה ודאי יודע על מה אני מדבר ובכל מקרה אין זה המקום להרחיב על כך. חשוב רק לציין שהמחשבה הסוציאליסטית לדורותיה, והקיבוץ, בנסותו ליישמה, ראתה לעצמה את שחרור האדם, כלומר הסרת המעצורים והמכשולים החברתיים בדרך אל אושרו, כמטרה ראשונה במעלה.

 

הנוחות אינה עומדת בסתירה למצוינות, אך היא בעייתית ככל שהפרט השואף אליה רוצה אותה לעצמו ללא התחשבות בזולתו, וככל שהיא מבוקשת כסיפוק צרכים מידיים ללא תכנון וראייה כוללת. גדולתו של הקיבוץ היא בלקיחת אחריות של החברה  לרווחתם "ונוחותם" של כל הפרטים. האיום הוא דווקא מכיוונם של פרטים הרואים את קידום רווחתם הפרטית בנפרד מהכלל.

באשר למצוינות ובינוניות, אלה לדעתי אינן תוצאה של נסיבות, נוחות או מצוקה,  אלא חלק ממרכיבי ומאפייני האישיות. ברשימתך חילקת את "הבנים" (ובוודאי התכוונת לכלל החברים) לארבע קבוצות.  אינני מסכים עם החלוקה שלך. אמרת שחילקת "מבחינה מקצועית" ולי לא ברור לי מהי אותה מקצועיות. חשוב מכך, גם אתה מבין שאנשים שונים זה מזה ואפילו הם בנים שהתחנכו וגדלו יחד באותו קיבוץ.

 

בחוץ, כמו בקיבוץ, ישנם אנשים השואפים להישגיות ומצוינות וישנם רבים המחפשים את היציבות, הביטחון וסדר היום הקבוע. אלה וגם אלה חשובים לקיומו ותפקודו התקין של האורגניזם החברתי.

להרגשתי פלג, לא לאיבוד שאיפתך למצוינות אתה חרד, כי אם לחלוקת פירותיה עם הכלל. זה בסדר, רבים לפניך וודאי גם אחריך בוחרים בדרך זו, אך לא ברור לי מה טעם  או צורך מצאת לתאר בהתנשאות לא מבוטלת את כולנו כ"בינוניים"? האם רק הצורך להצדקת בחירתך?

חברים רבים ברביבים חותרים למצוינות בתחומם ואף משיגים אותה, זאת למרות "הנוחות המשכרת" שהם שקועים בתוכה. זוהי אגב, שאיפה אמיתית למצוינות, צמיחה והתקדמות אישית, כיון שהיא באה כמענה לצורך פנימי של החבר ולא כאמצעי להשגת קידום חומרי ומעמדי.

לא, אינני נאיבי, הגשמת האוטופיה עוד רחוקה מאיתנו. יכולתנו להתקיים ולקיים את השותפות תלויה בנכונותם וברצונם של כל הפרטים להתחלק באחריות. האתגרים העומדים בפנינו אינם פשוטים:

איך לקרב אל העשייה והאחריות את הפרטים שנדחקים ודוחקים עצמם לשוליים, ויותר מזה, להשלים עם כך שלגבי חלקם לא נצליח; שימור הסולידאריות החברתית בתנאים של חיים משותפים וחיכוך יומיומי.

 

דבר אחד לפחות ברור לי, לעומת הורינו, ומורי דרכם, שסברו שהקיבוץ כפי שהכירוהו הוא תשובה עם סימן קריאה בסופה, היום ברור שהקיבוץ היא כותרת שתחתיה הרבה סימני שאלה. כל תשובה שנמצא טומנת בחובה את השאלה הבאה.

 

אני קורא לך פלג, לתור את העולם על המגוון הקיים בו, לראות את סוגי התשובות שהחברה האנושית נותנת לדרך בה חיים בני אדם יחד, ואז להצטרף אלינו, לנצל את כישוריך בכל תחום שתבחר ולהטות שכם להתמודדות משותפת עם האתגרים החברתיים והאנושיים בפניהם אנו עומדים. הם מרתקים לא פחות ולטעמי אפילו יותר מהתמודדות עם "הדאגות והפחדים" אתם מתמודדים אלה ש"דואגים לקיום משפחתם".

 

ואם תבחר לחפש דרכך בחוץ, נשמח לראות את הצלחתך, נהיה גאים בהישגיך כי הלא בשר מבשרנו אתה.

 

מעלון רביבים

 




ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט