יצאנו מהבונקר - ההשתתפות הרבה – למעלה מ-300 חברים - המספר הגדול של "כחולי המדים", הדיון הער בחוגים והשיח השיתופי "בלי להתנצל", כפי שהיו בכנס השנתי של המט"ש במשמר העמק, נראו כסימני יציאה של השיתוף מהבונקר ומעבר מהגנה להתקפה

יצאנו מהבונקר
מאת עזרא דלומי, 13.5.2007

 

 

ההשתתפות הרבה – למעלה מ-300 חברים - המספר הגדול של "כחולי המדים", הדיון הער  בחוגים והשיח השיתופי "בלי להתנצל", כפי שהיו בכנס השנתי של המט"ש במשמר העמק, נראו כסימני יציאה של השיתוף מהבונקר ומעבר מהגנה להתקפה



 

יצאתי מן הכנס השנתי של המטה השיתופי – ביום חמישי שעבר - בתחושה שהיה זה אירוע מוצלח.

ראשית, זה היה כנס גדול בהרבה מזה שהתקיים בשנה שעברה. השתתפות  של יותר מ-300 נציגים איננה דבר של מה בכך בימים שבהם כנס כלל תנועתי הוא כגודל אסיפה של קיבוץ בינוני; הנוכחות העצומה של "כחולי המדים" – הפעם היה ייצוג הולם גם לשומר הצעיר – מלמדת שתופעת תנועת הבוגרים ומעגל הקבוצות היא מבוססת, משמעותית ואינה בת חלוף. אחרי הכל, הבוגרים של תנועת הבוגרים הם כבר בני שלושים ויותר; התוכן – למרות היומרנות, לכאורה, של הכותרת "הקיבוץ והחברה הישראלית" – היה מעניין, רלוונטי ורוב החוגים היו מלאים, אף כי, כתמיד, ניתן משקל רב מדי לנאומים במליאה; הרצאתו של פרופ' אריאל רובינשטיין, שערך השוואה בין נחיצותו שלו לנחיצותה של עובדת הקבלן באוניברסיטה בהקשר של פערי השכר, העניקה רוח גבית לדיון על הצורך בצדק כלכלי חברתי. השתתפותו בכנס, יחד עם אנשי אקדמיה אחרים, יצרה תחושה של "אנחנו לא לבד בסיפור הזה"; תרומה חשובה לאירוע היתה לאירוח ולארגון המופתי של משמר העמק, שכללו גם תערוכה מרשימה על תולדות הקיבוץ וסרט אנימציה מחכים. בקיצור, הכל תיקתק.

***

בדרך הביתה תהיתי ביני לביני מה אפשר את הצלחת הכנס, שהרי לא על הארגון וההכנה וסדר היום יתקיים הכינוס. שהרי את האנשים אי אפשר להביא בכוח; שהרי גם אם באו, אין הכרח שישתתפו בחוגי הדיון – אפשר סתם לרבוץ בעונג על הדשא – ובוודאי שאין הכרח שיישארו עד הסוף.

תחושת הבטן היא שיש הבשלה של תהליכים פנימיים – בתוך התנועה קיבוצית; וחיצוניים – בכלל החברה הישראלית – המזינים מחדש את השיח השיתופי בתנועה. אלה באו לידי ביטוי אצל רוב הדוברים: פחות דברי מגננה והתנצלות מול שיטפון "ההתחדשות" ויותר הכרה בערך העצמי. סייעו לכך הנתונים שפורסמו ערב הכנס, לפיהם הקיבוצים השיתופיים, למרות היותם רק שליש מן התנועה, מהווים כמעט 50% מכלל האוכלוסייה; הם מייצרים למעלה ממחצית המכירות התעשייתיות ו-60% מהרווח התפעולי התעשייתי וגם – 85% מהניהול בהם הוא עצמי. וכמו שאומרים שדרי הספורט: הטבלה לא משקרת.

אמת, רוב הקיבוצים בתנועה החליטו על הפרטות פערי שכר וויתור על עקרונות הליבה, חלקם אף מרוצים מכך, אך התחושה היום – בניגוד לעבר – שהתהליך הולך וממצה את עצמו וגם שברור כי מדובר ביצירת ישות אחרת, שסופה לא קיבוצי, הגם שהיא מתקראת "קיבוץ מתחדש".

 

עם הזמן גם צצות האמיתות שבלהט ההלקאה העצמית, סירבו הקיבוצניקים להכיר בהן: למשל, הסיבה לקריסה הכלכלית בשנות השמונים. היום, במלאת עשור להסדר הקיבוצים המשלים, גם קברניטיו מודים שהוא היה תנאי הכרחי בתהליך הפרטת הבנקים והשגת מחיר טוב עבורם. בקיצור לא רק "הסדר חובות הקיבוצים כי השיטה נכשלה", אלא גם ובעיקר הסדר לבנקים שמצבם התערער עקב משבר המניות.

וכפי שנאמר בכנס: אי אפשר לקחת את האנשים שיצרו את החקלאות הכי מודרנית בעולם, שרפתותיהם ולוליהם שימשו מודל לחיקוי ולשבח, ובוקר אחד – באמצע שנות השמונים - להכריז עליהם שהם הכי שלומיאלים בעולם. אבל הקיבוצניקים, שכבר הפנימו את אשמת "המיליונרים עם הבריכות", היו מספיק מוכים, חבוטים, חבולים וכנועים עד שקיבלו מרצון את הטענה - שבאה גם מתוכם - ולפיה השיטה שחיו בה דפוקה מן היסוד: לא רק כישלונות חלקיים (כולל מוסריים) כפי שאכן היו מעת לעת – אלא כשלון טוטאלי.

היום קצת מן האמת יוצא לאור ומאפשר – יחד עם הצלחת המודל השיתופי - להתייחס לדברים בפרופורציות מתאימות. אפשר לקיים את שוויון ערך העבודה ושוויון ערך האדם ולהצליח כלכלית. "השיטה" זקוקה לעדכונים והתאמות, אך בבסיסה היא כלל איננה כושלת.  

***

ואולם נראה שיותר מהכל השפיעו על הרטוריקה של הכנס ההתרחשויות שמחוץ לגדר הקיבוצית: מאבק הסטודנטים נגד הפרטת ההשכלה הגבוהה – הפעם שותפים למאבק זה גם חברי קיבוצים; השיח הגובר על הקואופרציה, ואכן לא במקרה, חוג הדיון על נושא זה היה גדוש; המאבק נגד הפערים המתרחבים בחברה הישראלית; התארגנויות עובדים למאבק על זכויות קיבוציות: למשל המאבטחים, למשל גם (שומו שמיים) עובדי עיתון "הארץ"; העובדה שחוק ההסדרים כבר לא עובר בכנסת באופן אוטומטי; המספר הגדל של כלכלנים חברתיים ושל עיתונאים ושל חברי כנסת המתגייסים נגד עוולות כלכלת השוק. ובקיצור התחושה שקסמה של ההפרטה מתחיל לפוג והידיעה הדי ברורה שההבטחה לתחרות למען טובת הצרכן מסתיימת בכך שעוד ועוד מפעלים ציבוריים נמכרים בזול למספר זעום של משפחות שצוברות עצמה פוליטית וכופות את עניינן על הכלכלה הלאומית. מתברר כי התהליכים האלה לא נעלמו מעיניו של חבר הקיבוץ.

   

הקיבוץ לא לבדד ישכון, הוא מקיים יחסי גומלין עם סביבתו. וכמו ששיח ההפרטה שהתחולל בארץ בעשורים האחרונים כבש את תודעתו של הקיבוצניק, כך גם פועל שיח האנטי הפרטה: הוא מעניק כוח למי שמאמינים בשוויון ובערבות הדדית. הכנס הזה, יותר מבעבר, אפשר יציאה (חוזרת) של השיתוף והשוויון מהארון. הקיבוץ השיתופי יצא מהבונקר.

***

כמי שאיננו מרבה להשתתף בכנסים תנועתיים, נראה שיש לי פרופורציות שונות על הנעשה מכפי שיש למי ששקוע בעשייה תנועתית יומיומית ומתקשה להרים את הראש. אולי זו הסיבה שחברים ששאלו אותי "נו איך היה", הופתעו קצת לשמוע את דעתי המאוד חיובית. ובכן, זה לא היה כנס ניצחון. בעיני זה נראה יותר "כנס יציאה מן הארון". ביציאה כזו מן הארון יש הצהרה: אני גאה בזהותי השיתופית והצדק לא תמיד עם הרוב, בהחלט לא, מה גם שמיעוט יכול להיהפך לרוב. וגם אם אינני רוב, אני הרבה יותר מוצלח.

ניירות עמדה של חוגי הדיון
מאמרים של עזרא דלומי


ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט