למרות הכל, יש תנועה קיבוצית - באווירה, בנאומים, בשיחה על הדשאים, בחוגים, בנוכחות הבולטת של החולצות הכחולות, התברר כי קיימת תנועה קיבוצית. הרהורים על כנס המט"ש השנתי

למרות הכל יש תנועה קיבוצית 
מאת אודי מנור, 14.5.2007

ראשי > קיבוץ-קיבוץ


 

 

 

באווירה, בנאומים, בשיחה על הדשאים,

בחוגים, בנוכחות הבולטת של החולצות

הכחולות, התברר כי קיימת תנועה קיבוצית.

הרהורים על כנס המט"ש השנתי


היתה זו ללא ספק הפגנת כוח. באווירה, בנאומים, בשיחה על הדשאים, בחוגים, בנוכחות הבולטת של החולצות הכחולות, שבלטו לא רק בכמות אלא בנכונות לראות עצמם חלק מתנועה, מבלי לוותר כמובן על ייחודם בכלל ובפרט.

היתה זו אמירה ברורה כלפי חוץ. יש תנועה קיבוצית, למרות כל הדיבורים. אמנם אילנה דיין ראיינה את אחד מוותיקי שדות ים כשמעל הראיון מתנוסס דגל שחור של כשלון: "עם כל מה שאפשר לומר על ביבי", התנסחה אילנה בזהירות, "כשלון הקיבוץ איננו מוכיח את ניצחון הקפיטליזם"?

יתכן. אך די ברור שהשאלה מוכיחה את כשלון האינטלקטואליה הישראלית להבחין בין עיקר לטפל, בין מהות לתוכן.

ומנקודת המבט הזו, התוכן, היה לכנס השיתופיסטים מסר ברור, אך לסביבה בעיקר, ופחות לעצמם.

באופן פרדוקסאלי, דווקא התבססותו התודעתית, הארגונית והסמלית של הזרם השיתופי, באה במקביל להיסוס מוזר לקרוא לילד התנועתי בשמו, ולהיפרד לשלום מנושאי שם הקיבוץ לשווא.

***

אודי מנור מדווח למליאה על הדיון בחוג

בין 2001 ל-2005, מספרת לנו חוברת הנתונים היפה המתארת היבטים שונים של הסטטיסטיקה הקיבוצית, השתנה משקלם של הקבוצים השיתופיים ושל המתפרקים ("רשת בטחון") באופן סימטרי אך מהופך. אם ב-2001 נמנו כ-170 קבוצים שיתופיים ורק כ-70 מתפרקים, הנה ב-2005 התמונה הפוכה: 154 מתפרקים לעומת 75 שיתופיים.

"הכתובת על הקיר" יאמר הרוב המתפרק. מיותר לומר שאת אותו הדבר יגיד המיעוט השואף-להתפרק בתוך הקבוצים השיתופיים.

"הכתובת על הקיר" לא אומר מספיק חזק המיעוט השיתופי. באופן מעניין לכשעצמו, המיעוט השיתופי בתוך הרוב המתפרק נושא עיניים וממתין לאמירה כזו.

כי מה לעשות. שתי כתובות רשומות על קירות ממטולה ועד אילת, מכפר גלעדי ועד אילות. דואגים להשמיע אותן אישים, מנהיגים, אזרחים, עיתונאים, מחנכים, פעילים חברתיים, רבנים, מפקדים וחוקרים.  עיון קליל באתרי עיתוני ישראל אגב מאבק הסטודנטים, יעלה מיניה וביה את תמונת מאבקן החזיתי של שתי הכתובות שעל הקיר. תמונת העתיד בה הכסף מנהל את החברה (וליתר דיוק מנהלי הכסף מנהלים את החברה בשם האובייקטיביזם של הכסף כמובן), לעומת תמונת עתיד בה החברה מנהלת את הכסף (ולשם כך אין צורך בקמופלאז', אלא בכלי ארגון וניהול דמוקרטיים).

אכן, הכתובת על הקיר. הגיע הזמן לקרוא בה בקול רם.

בשיחת חולין סביב ארוחת הצהרים, מגדיר חבר ותיק (אבל לא מאוד ותיק) את המצב בפשטות: "הקיבוצים השיתופיים ממנים את אויביהם".

מסוג הדברים שלא מקובל לומר מעל הבמה החגיגית ואפילו לא בחוג דיון. ואכן, ללא ספק המלה "אויב" היא מלה גדולה ליד נתניהו או להבדיל שוב, נסאראללה.

ובכל זאת.

דברים שבכל זאת ציטט חבר ותיק (אבל לא מאד ותיק) מפי מי שהיום מוביל ביד בטוחה ובשום שכל את הזרם השיתופי, לא מאד רחוקים מאמירת שולחן בוטה זו. עוד ב-1994 אמר אלישע שפירא דברים ברורים באשר למה שמתבקש מהמצב הבין-קיבוצי. ומה שנכון היה כבר ב-1994 נכון פי כמה ב-2007.

***

כי יש כוח, ומפגן הכוח לא היה בשום אופן 'מפגן' במובן התקשורתי המוכר בימינו. כי יש חולצות כחולות, ומי שלובשים אותן מחייכים בעיניים טובות אל עבר הקיבוצניקים של פעם והם ממשיכים לראות בהם קיבוצניקים של המחר. כי יש יכולת ארגונית. כי יש סדר-יום תנועתי. כי סדר היום התנועתי הזה מחובר עמוק לבעיות ולתקוות של החברה הישראלית הרחבה.

כמו פעם.

 


מאמרים של ד"ר אודי מנור


ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט