הרמנו להנחתה - כנס המטה השיתופי בנושא "הקיבוץ והחברה הישראלית" יכול להוות נקודת זינוק לחזרתה של התנועה הקיבוצית למרכז הזירה הישראלית. מישהו בליאונרדו צריך להרים את הכפפה
הרמנו להנחתה
מאת ניצן ריבלין-פלדמן, 22.5.2007

כנס המטה השיתופי בנושא "הקיבוץ והחברה הישראלית"  יכול להוות נקודת זינוק לחזרתה של התנועה הקיבוצית למרכז הזירה הישראלית.

מישהו בליאונרדו צריך להרים את הכפפה


לא תכנון מראש, כמובן, אך גם לא צרוף מקרים סתמי זימנו את שביתת הסטודנטים ושביתת המורים "המתגלגלת" כרקע לכנס השנתי של השיתופיים בתנועה הקיבוצית. זו ההוויה הישראלית, בה חיים כולנו, גם בתוך בועת החצר הקיבוצית. מבחינה זו, היה הכנס מאוד מאוד רלוונטי. לטעמי, לא יכולנו שלא להקדישו לקשר שבין הקיבוץ והחברה הישראלית.

 

לא מיותר לדון כיום במצב החינוך וההשכלה הגבוהה במדינת ישראל, וחשוב להיאבק נגד המצב בו יש חינוך לעשירים, המסובסד ע"י המדינה, בעוד אין מספיק חינוך לעניים, שאינם יכולים ליהנות  מהסבסוד, שניתן רק למי שיש  להוריו  כסף לשלם את חלקם. שהרי האוניברסיטאות, למשל, מסובסדות ע"י המדינה, כך שרק אלו שידם משגת לשלם שכר לימוד, נהנים מהסבסוד. האחרים – משלמים מיסים אך נהנים פחות (אם בכלל) ממשאבי המדינה.  הוא הדין לגבי החינוך האפור  בבתי ספר: "קרן קרב", למשל, זו תכנית העשרה,  שמימונה מתחלק  בין הרשויות המקומיות, משרד החינוך וההורים. ילד שהוריו אינם יכולים לשלם נשאר - בחוץ. ואלו רק שתי דוגמאות. לא צריך להיות סטודנט ללוגיקה כדי להבין שהעניים מממנים, במידה רבה, את העשירים.

 

האם יש צורך להזכיר את הקשר בין רמת החינוך וההשכלה של אזרחי המדינה לבין רמתה המדעית, התרבותית, הכלכלית והפוליטית? האם לא ברור האינטרס של האוליגרכיות לטפח את הבורות במדינה, כדי לשמר את כוחן ושלטונן (ראה הפופולאריות של גאידמק).

 

לא מופרך לדבר על הצורך בסולידאריות ובערבות הדדית מול פערים כלכליים הולכים וגדלים, מול קפיטליזם אכזרי ודורסני, ההופך אותנו לחברה מתפוררת, חסרת כוח עמידה באתגרים שהעולם והגיאוגרפיה מזמנים לנו. את הפקרת העורף במלחמה האחרונה כבר הזכרנו?

 

נוגע לנו מאוד, ממש אישית, הנושא  של ניהול, שלטון ומוסר – מדינת ישראל מתחילה להראות כמו רפובליקת בננות, ויש לנו מה לומר וחובה להתייצב ולהשמיע קול וגם לעשות מעשה בעניין. 

***

לפני הכנס התנחלו בראשי, חזרו והדהדו צמד המילים "אתה בחרתנו", וככל שניסיתי לדחותן בשאט נפש, שהרי יש בהן, לכאורה, מן ההתנשאות ולא פעם אף נטילת זכויות יתר (שלא תמיד הורווחו ביושר...), הן שבו וניקרו במוחי עד שבסופו של דבר נאלצתי להתעמת אתן פנים אל פנים, וכך, פחות או יותר, הן שחו לי:

ה"אתה בחרתנו" איננו אלא קול המצפון, הקול הפנימי, הקורא לכל אחד מאתנו לעשות מעשה. זה הקול שאיננו נותן מנוח ואיננו מחלק פטורים, שמחייב אותנו להרים את העיניים, להביט סביבנו, לקחת אחריות לא רק על חיינו הפרטיים, ואפילו לא רק על הנעשה בחצרנו פנימה, אלא גם על חיינו כבני אדם מוסריים, כבני אומה ועם, כחלק מחברה. ה"אתה בחרתנו", במקורו, לא בא לחלק כיבודים וזכויות, אלא להטיל חובה. הוא משימתי במהותו ובעיקרו.  ה"אתה בחרתנו" הזה , פירושו גם קיום ערבות הדדית בין חלקיה השונים של  החברה הישראלית ובין החזקים והחלשים בכל חברה, כולל הקיבוצית.

אני רוצה להעז ולקרוא לכל אחד מאתנו, ולתנועה הקיבוצית כולה, לאמץ את ה"אתה בחרתנו" הזה, כחלק מדרך חיים.

 

ולעניין זה עוד כמה הערות:

 

-          אני מאמינה בכוחה של היד, המושטת להגיש עזרה לזולת, לחזק  ולהעצים את הגוף שממנו היא נשלחת.

-          כשהשדה סביב הבית בוער, הבית עצמו בסכנה. האש לא תיעצר מעצמה בשערנו.

-          גם דוגמא אישית/קיבוצית למערכות יחסים צודקות והוגנות יותר בין בני אדם, בבחינת "אור לגויים", בהחלט ראויה בעיני.

-          להערכתי, אילו בעשורים האחרונים היינו פחות שקועים בעניינינו פנימה (תחת הסיסמא "הגיע הזמן לעשות לביתנו") ויותר ערים ותורמים לסביבה החיצונית וצרכיה, לא בהתנשאות, אלא מתוך תחושת שותפות אמיתית, היינו חווים כיום פחות ניכור (עד שמחה לאייד, לעיתים) ומצבנו במדינה ויכולת ההשפעה של התנועה הקיבוצית היו היום טובים לאין ערוך.

 

מה כבר יכול לשנות כנס כזה, שכולו "דבֶּרֶת"?

אחת התופעות המרעננות ומבשרות האופטימיות בכנס היתה נוכחותם הבולטת של "כחולי החולצות" – כרבע ממשתתפי הכנס היו חברי תנועות הבוגרים של הנוער העובד, המחנות העולים והשומר הצעיר. מדובר באנשים צעירים (אבל בוגרים בגיל ובתודעה) שרתומים כבר היום לאתגרי החברה הישראלית, ומגשימים, באורח חייהם השיתופי-שוויוני ובמשימות הרבות שהם נוטלים על עצמם, הרבה מהדברים שדובר עליהם בכנס.

 

לאן מכאן?

נדמה לי שזו יכולה להיות שעתה היפה של התנועה הקיבוצית, נקודת זינוק שתחזיר אותה למרכז הזירה הישראלית – בעשייה, במעורבות וגם בהשפעה.

לשם כך עליה לחדש את הערבות ההדדית, האמיתית, בין חבריה ובין יישוביה, גם משום שכך צודק ובריא יותר וגם כדי להוות דוגמא לחברה שמסביב.

כמו כן, חייבת התנועה הקיבוצית לחזק את הכלים הקיימים ופועלים במסגרתה ובעזרתה, ואשר יכולים להעמיק את חותמה בחברה הישראלית:

-         תנועות הנוער ותנועות הבוגרים הן מכשיר מרכזי להעמקת החינוך הערכי בתוך הקיבוצים ולשינוי פני החברה הכלל ישראלית.

-          "צוותא" כמרכז תרבותי והגותי, המשמש במה לרעיונות חברתיים מתקדמים ומקדם את היצירה הישראלית תרבותית.

-          להקת המחול הקיבוצית והתזמורת הקאמרית הקיבוצית, התורמות את תרומתן הייחודית והאיכותית מאוד לתרבות הישראלית.

-          בינ"ה, המדרשה באורניםמכון שיטים וכיו"ב העוסקים בלמידה ובכך בונים תשתית לבניית חברה צודקת יותר ותרבות חדשה.

 

אתם בקומה 7 ובשאר הקומות בליונרדו – האם תרימו את הכפפה?

 

הכותבת היא חברת יזרעאל וחברת מזכירות המטה השיתופי



ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט