אמירות שגויות, תקוות רחוקות - למרות הרוח הטובה והפרגון המחמיא של אמנון רובינשטיין במאמרו על הקיבוץ במעריב, היושר האינטלקטואלי מחייב להנמיך את ההתלהבות מדבריו

אמירות שגויות, תקוות רחוקות
מאת אלישע שפירא, 10.7.2007
פרופ' רובינשטיין

 

למרות הרוח הטובה והפרגון המחמיא של אמנון רובינשטיין במאמרו על הקיבוץ במעריב, היושר האינטלקטואלי מחייב להנמיך את ההתלהבות מדבריו


נעים כשכותבים עלינו דברים טובים, דברים שנושבים מהם חום והערכה. מאלו לא חסרים במאמרו של פרופ' אמנון רובינשטיין, "הקיבוץ קם לתחייה", שהתפרסם במדור "דעות" בעיתון "מעריב". למרות הרוח הטובה והפרגון המחמיא של אמנון, היושר האינטלקטואלי מחייב להנמיך את ההתלהבות. הדברים של פרופ' רובינשטיין רצופים אמירות שגויות, אי-ידיעה של המציאות ותקוות שהן רחוקות עדיין מהגשמתן. אמנה חלק מהאמירות הללו (נוסח הציטוטים מקורב למקור):

 

"השתנתה המגמה הכלכלית ברוב הקיבוצים".

נכון. זו עובדה משמחת ומעודדת.

 

"השינוי הכלכלי נובע מהשינויים החברתיים (המעבר לשכר דיפרנציאלי) והמבניים שעשו הקיבוצים".

לא נכון ברובו. השינוי הכלכלי בקיבוצים והמעבר לצמיחה הם תוצאה של שלושה גורמים עיקריים: האחד - מחיקת החובות הענקית, בסכום מצרפי של 18 מיליארד ₪. השני - ההתאוששות והצמיחה במשק הישראלי, שעבר באותן שנים ממאזן סחר שלילי למאזן חיובי.  השלישי - השתלבות התעשייה הקיבוצית בשוק הגלובלי. העובדות מלמדות כי דווקא הקיבוצים השיתופיים מובילים את הצמיחה התעשייתית. כפי שכבר התפרסם בהזדמנויות שונות, הקיבוצים השיתופיים מהווים 33% מכלל הקיבוצים, 45% מאוכלוסיית הקיבוצים, 52% מהתפוקה התעשייתית ו-59% מהרווח המצרפי של התעשייה הקיבוצית. אני איני חושב שהדרך השיתופית היא ערובה להצלחה כלכלית ולא הייתי מזכיר נתונים אלו הפעם, לו לא נכתבה טענתו השגויה של אמנון רובינשטיין. 

 

"הניהול העסקי הפך להיות מקצועי".

בחלק מהמקרים הדבר אכן נכון, אך ברבים אחרים אינו נכון כלל. גם בעבר היו קיבוצים רבים שידעו לנהל את עסקיהם ברמה מקצועית מרשימה. אני מודאג דווקא מהתופעה הגורפת של ויתור על הניהול העצמי בקיבוצים רבים. ככל שהקיבוצים מתרחקים מהתפיסה השיתופית, מתרבים בהם המנהלים החיצוניים בכל הרמות ובכל התפקידים, הכלכליים והחברתיים. חלקם ראויים ורבים מהם אינם מתאימים כלל. אין פסול בהיעזרות לפעמים בכוחות ניהול חיצוניים, אך כתופעה גורפת היא מזיקה לעניינו של הקיבוץ.

מעבר להתאמה האישית של המנהלים החיצוניים, אני מאמין ביתרונות של הניהול העצמי. הניהול העצמי פותח אפשרויות של צמיחה והתפתחות אישית לחברי הקיבוץ ולבניו. הוא שומר על מכלול האינטרסים של הקיבוץ, הוא מביא לביטוי את יתרונותיהם של מי שצמחו בתוך הארגון ומכירים את השפה והקודים הפנימיים, והוא בסיס איתן לניהול משתף, בהיותו מושתת על צמיחה מבפנים. התרבות המנהלים החיצוניים בקיבוצים הדיפרנציאליים מלמדת אותנו ש"התמורה הדיפרנציאלית" לא הביאה את חברי הקיבוצים לעמדות הניהול בקיבוציהם. עוד אשליה שהתרסקה.

 

הבעלות בעסקים

אמנון רובינשטיין, לא התייחס בדבריו לבעלות בתאגידים העסקיים. הוא לא הבחין בתהליך שקיבל תאוצה רבה בשנים האחרונות. בעובדה שחלק הולך וגדל של הבעלות במפעלי הקיבוצים עוברת למשקיעים חיצוניים. כאשר מכניסים שותף למפעל קיבוצי כדי לחזקו ולהעצים את הנכס של הקיבוץ, הדבר חיובי ורצוי. אך כאשר הקיבוצים "משתחררים" מהבעלות על נכסיהם, בגלל מצוקה זמנית, בגלל אובדן שליטה על התהליכים, או בגלל שאינם רוצים להמשיך להחזיק בנכסים משותפים, זו תופעה שצריכה להדאיג אותנו. גם בקטע זה חלק מהקיבוצים הדיפרנציאליים הרחיקו לכת ואחדים מהם העבירו כבר את מלוא הבעלות במפעלים שהקימו ובנו בעמל רב. הולכת ונוצרת תופעה של מעבר מ"תעשייה של הקיבוצים" ל"תעשייה בקיבוצים".

 

"לאחר שעזבו את הקיבוצים יותר מ-50 אלף נפש, התהפכה המגמה ואלפי חברים נקלטים בקיבוצים".

הלוואי שהיה נכון בכל סוגי הקיבוצים. על פי דו"ח האוכלוסייה האחרון שפורסם, נראה שהדימום נעצר אך עדיין מוקדם לדבר על צמיחה משמעותית של אוכלוסיית הקיבוצים. דווקא בקיבוצים השיתופיים יש קליטה יותר משמעותית של בנים ושל נקלטים מבחוץ, אך המציאות שונה מאוד מקיבוץ לקיבוץ גם בין השיתופיים. המצטרפים מבחוץ לחברות בקיבוצים מעדיפים בדרך כלל קיבוצים שיתופיים. לתושבי ההרחבות הקהילתיות זה לא משנה.  

 

"בקיבוצים הדיפרנציאליים נוצר שוויון סקנדינבי".

לצערי לא נכון. גם בעניין זה הדבר שונה מקיבוץ לקיבוץ. ישנם קיבוצים דיפרנציאליים המשתדלים לקיים מערכת של הוגנות סבירה לכל חבריהם. אך ישנם אחרים, בהם הולכים ונוצרים פערים גדולים, של יותר מאחד לשלושים (!) בקצוות. כאשר חבר הקיבוץ, הסופר אמנון שמוש, מדבר על "קשישים עניים" ועל "קפיטליזם חזירי", זה לא בדיוק המודל הסקנדינבי. לצערנו הרב.

 

"המעמד החדש מאפשר לתנועה הקיבוצית לחזור לעמדת ההנהגה (במדינה ובחברה הישראלית) שהייתה לה בעבר".

לא צריך להיסחף, זו משאלת לב רחוקה עדיין ממה שקורה בפועל. היא רחוקה ראשית לכל בגלל האופן בו תופסים רוב חברי הקיבוץ את עצמם ואת התנועה. תהליכי ההפרטה בקיבוצים ובמדינה הרחיקו רבים מבין חברי הקיבוצים מהרצון להנהיג ומתחושת השליחות. לכך נוסף משבר האמון הפנימי, המכביד מאוד על עצם קיומה של התנועה הקיבוצית ועל פעילותה כנושאת שליחות.

דווקא בתקופה בה השתפר מצבם הכלכלי של רוב הקיבוצים ומפעליהם, קשה יותר לגייס את המקורות לעבודת המערכות התנועתיות. המחוסר התקציבי מסכן גם את פעולת תנועות הנוער בישראל ובחו"ל, את מערכות החינוך והגופים האמנותיים. את כל מה שיש בו אמירה של שאר-רוח ושליחות חברתית. אני מאמין ביכולתם של חברי הקיבוצים והנהגת התנועה, לשוב למלא תפקיד משמעותי בעיצוב מחדש של החברה הישראלית.

זה יקרה אם נדע להוביל מהלך מנהיגותי מגייס, כלפי פנים וכלפי חוץ. בינתיים זה לא קרה. בינתיים הצמיחה הרעיונית החדשה, ב"תנועות הבוגרים" ו"בקבוצות השיתופיות המשימתיות", היא המרד של הצעירים כנגד הרוח הרעה הנושבת ברחבי התנועה הקיבוצית. זה לא מקרה שכל מה שצעיר וחדש מתרחק מ"הרוח החדשה", לכאורה, זו שאמנון מריע לה. זה לא מקרה שצעירים אלו רואים דווקא במעגל הקיבוצים השיתופיים בני ברית ושותפים להתמודדות על דרכם ועל דרכה של החברה הישראלית. ברוח זו הוקדש הכנס השנתי האחרון של הקיבוצים השיתופיים למצבה ולעתידה של חברה הישראלית.

 


"הקיבוץ קם לתחייה", פרופ' אמנון רובינשטיין, nrg, 23.6.2007
תחיה וירטואלית - תשובה של אורי הייטנר לאמנון רובינשטיין, שווים, 3.7.2007
מאמרים של אלישע שפירא


ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט