חזרנו למשבצת הראשונה - אחרי כמעט מאה שנות תנועה קיבוצית, נסגר מעגל. חבר הקיבוץ בימינו חותר לדבר שהוריו רצו להשאיר מאחריהם – חומרנות וצבירת הון ונכסים אישיים

חזרנו למשבצת הראשונה

מאת פלג מור, 13.8.2007

 

אחרי כמעט מאה שנות תנועה קיבוצית, נסגר המעגל.

חבר הקיבוץ בימינו חותר לדבר שהוריו רצו להשאיר מאחריהם, חומרנות וצבירת הון ונכסים אישיים 

 

חלום היה למייסדי הקיבוץ - יצירת 'אדם חדש'. החלום לא התגשם, זאת יודעים אנו כבר. כל קיבוץ העובר להפרטה כוללת מוכיח דבר זה מחדש. עד כמה לא התגשם אפשר לקרוא בכתבה שפורסמה ב"הקיבוץ" ( 5/7), שם מקוננת קבוצת חברים על מר גורלה בקיבוץ השיתופי, "מצבם הנוכחי הוא בנקודת האפס" ! 

 

בהמשך מתברר שנקודת האפס בה מדובר מתארת מצב של היעדר סוג מסוים של רכוש פרטי, נכסים והון. בעיניה של קבוצת  חברים זו כל חייה עד כאן הגיעו לנקודה ריקה וחסרת ערך, נקודת אפס, כי עובדה היא שבהגיעם לגיל זה עדיין אין ביכולתם להשביע תשוקה מרכזית, הבעלות על נכסי חומר.

 

מה יכול להישמע עצוב יותר מאשר המיית הנכאים הזו, של מי הסבור שכל מה שעשה עד עתה הינו חסר משמעות, בזבוז של חיי אנוש?

 

בלא ששמנו לב מתי והיכן קרה הדבר, אימצו רוב חברי הקיבוצים מערכת ערכים שונה, בה אין יותר חשיבות, מתברר, להתאגדותה של קבוצת אנשים שהחליטו לחיות את חייהם בצורה אחרת, בדרגה גבוהה של שוויון ושיתוף במקום תחרות ומעמדיות. על ערך שוויון ערך האדם אבד הכלח, סולידאריות אנושית נשארה על המדפים מהעדר ביקוש, ערך השותפות בין בני אנוש נמצא מיותר והושלך אל גל הגרוטאות.. 

***

בהיותנו ילדים, פעם בזמנים רחוקים, לימדה אותנו המורה שיר שעודני זוכר כמה שורות ממנו:  "למה זה תשא עיניך, למרחק חפש אושרך? שור, הן כאן כל טוב עולם, אך מעינך הוא נעלם, כאן כל טוב עולם.."  ואמנם חלק ניכר מחברי הקיבוצים היום נושאים עיניהם למרחק, לייבא משם צורת חיים שונה וערכים אחרים הנדמים להם כ'טוב עולם'. .  הם אינם רואים ביישובם מקום בו כל טוב עולם, לא רעיונית ולא פיזית. קבוצת החברים בה עוסקת הכתבה אימצה והפנימה את ערכי הקפיטליזם והרכושנות בלהט כזה שכל חייה עד כאן נדמים לה כהגעה לנקודת האפס, עד כדי כך.

 

חלק מהישובים לא רק ששינו תפיסת עולם, גם התשתית הפיזית שלהם עברה שינוי בהתאם והם נראים כרכוש שהופקר על ידי בעליו מחוסר עניין: הגינון מוזנח, מבני ציבור ריקים ונטושים, שטחים ציבוריים מופקרים... זהו הגיון הדברים - בהפרטה כל אחד לעצמו והעניין ברכוש המשותף מסתיים.     

 

"מה יש במקום?" נהגנו לשאול בעבר את המגיש בארוחת הצהריים בקיבוץ. כלומר, מה יש במקום  המנה העיקרית ?

באותה כתבה ב"הקיבוץ" אנו קוראים מה אימצו לעצמם חברי הקיבוץ כתחליף לעולם הערכים ההוא, מה בא 'במקום' .  

'במקום' בא הרצון לחומרנות,  השאיפה להיות בעלים של נכסים חומריים כבית ומכונית.

גם כשהדברים מוצגים כמושגים נעלים - השגת חופש ותחושת שחרור -  גם אז מה שמסתתר מאחרי הדברים היא אותה שאיפה עצמה, מילים יפות משמשות לה כיסוי. 

אחרי כמעט מאה שנות קיום תנועה קיבוצית נסגר המעגל. חבר הקיבוץ בימינו חוזר ושואף לאותו דבר שדור הוריו או קודמיהם סברו שהצליחו להשאיר מאחריהם – חברה שבה העיקר הוא חומרנות וציר חייו של כל פרט בה הוא העיסוק בצבירת נכסיו האישיים. 

 

 


ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט