עצה בטרם הכרעה - אני מציע לכינרת, עין המפרץ ודליה, שלא הושג בהם הרוב הנדרש לשינוי דיפרנציאלי, לשקול שוב את דרכם ולבחון גיבוש הסכמות משותפות בדרך ההתחדשות השיתופית, או לפחות למתן את הכיוון הדיפרנציאלי

עצה בטרם הכרעה

מאת אלישע שפירא, 30.9.2007

 

אני מציע לכינרת, עין המפרץ ודליה, שלא הושג בהם הרוב הנדרש לשינוי דיפרנציאלי, לשקול שוב את דרכם ולבחון גיבוש הסכמות משותפות בדרך ההתחדשות השיתופית, או לפחות למתן את הכיוון הדיפרנציאלי

 

בימים האחרונים התבשרנו על שלושה קיבוצים בהם לא עבר השינוי הדיפרנציאלי, היות וחסרו קולות בודדים לרוב הנדרש על פי התקנון. המדובר בקיבוצים: כינרת, עין המפרץ ודליה. כפי שקורה במקומותינו, לאחר הצבעות כאלו, מתמלא החלל בדיבורים על "עריצות המיעוט" המביאה את הקיבוצים ל"תקיעות" שבעקבותיה ישתלטו "אנרכיה" ו"כאוס". המרחיקים לכת מאיימים שיעזבו את הקיבוץ "היות ונמאס להם". נמאס להם ממה? מלפרנס את "הפרזיטים", כפי שנוהגים לזרוק לחלל "הבכירים", עם יותר מקורטוב של התנשאות? נמאס להם מהתמשכותו של הדיון? או שנמאס להם לקיים את הכללים הדמוקרטיים.

 

בכללים של החוזה הכתוב (והבלתי כתוב) שעל פיו כולנו חברים בקיבוץ, נקבע, בין השאר, איך ובאיזה רוב אפשר לשנותו. אכן, קיבוץ שרוב חבריו מאסו בשותפות ובשוויון, נמצא בהכרח על פרשת דרכים. את השותפות העמוקה והכוללת שלנו אפשר לקיים רק בהסכמה רחבה. לא נחוץ רוב מובהק, מספיק מיעוט גדול שאינו רוצה בשותפות כדי לערער את עצם קיומה. דווקא כמי שרוצה בקיומה של השותפות וכמי שנאבק למענה, חשוב לי לומר זאת בפה מלא. אך צריך להוסיף כי מאמירה זו לא נובע שאפשר ונכון לוותר על הרוב הנדרש על פי התקנון, כדי לבצע שינויים מרחיקי לכת בחיי הקיבוץ.

 

***

קיבוץ שאבדה בו ההסכמה הרחבה על הערכים המשותפים, וזה השם המפורש של מה שקורה, צריך לשאול את עצמו איך יגבש הסכמות חדשות. כאן לא יועילו "תרגילים" ו"פעלולים" מתחכמים. בקיבוץ כזה נחוצות הסכמות חדשות שגיבושן דורש זמן, הקשבה הדדית, נכונות להתפשר ותחושת אחריות עמוקה לעתיד המשותף. ללא הסכמות כאלו לא יוכל הקיבוץ להמשיך לתפקד, לא בדרך השיתופית-שוויונית, ולא בדרך אחרת. ללא הסכמות כאלו וללא הנהגה פנימית שהציבור נותן בה אמון, סופו התפוררות כואבת, עד כדי העלמות כל מרכיבי האחריות המשותפת והתמזגותו הסופית בחברה הסובבת, על הניכור, הפערים והקוטביות המאפיינים את החברה הישראלית של היום. זו מציאות שתהיה בוודאי קשה שבעתיים לקהילה שידעה שותפות, אמון וערבות הדדית רבה. 

 

כאשר אני רואה קיבוצים שהגיעו למקום זה, אני שואל את עצמי האם תימצא שם ה"אם האמיתית" מ"משפט שלמה". האם שתסכים לוותר כדי שהתינוק יחיה. זה מבחנם של אותם קיבוצים וזהו מבחנן של הנהגות הקיבוצים, בין שאלו ההנהגות הפורמאליות ובין שאלו ההנהגות הבלתי פורמאליות. במקום הזה אין קיצורי דרך. גם אם נדמה שהשקענו זמן רב ומאמצים ראויים עד לאותו שלב, כל עוד לא נוצר הרוב הדרוש לא נוצרה הסכמה מספקת. הבחירה בין המשך ההידברות מתוך נכונות לעשות פשרות נוספות, לבין התקדמות כוחנית, המתאפיינת בדרך כלל בהעצמת המשבר, היא המבחינה בין ה"אם האמיתית" למי שכבר ויתרו על הקיבוץ. לאלו ולאלו ראוי להזכיר כי בחיים הממשיים אין "קרב אחרון" וכי לאחר כל צומת דרכים ממתינה הצומת הבאה, שגם בה יהיה עלינו לחזור ולבחור את דרכנו.

 

***

הקיבוצים השיתופיים שונים זה מזה באופן התמודדותם עם הצרכים החדשים ועם המציאות המשתנה. כך גם הקיבוצים הדיפרנציאליים שונים זה מזה בנחישותם לשמור על מרכיבי שותפות וערבות הדדית. ראיתי קיבוצים דיפרנציאלים בהם נעשה ניסיון ראוי להמשיך לקיים חיים משותפים המושתתים על אחריות הדדית רבה, וראיתי קיבוצים שסימנו את המטרה, להיות "כמו כולם", עד להתמזגותם המלאה במציאות הפערים הישראלית, ללא שיור וללא הכר לעברם השיתופי. אני מצטער על כל קיבוץ שבחר או יבחר בעתיד בדרך הדיפרנציאלית. אני מודע לעובדה שדרך הפערים הכלכליים היא מדרון חלקלק שספק אם ניתן לעצור את הגלישה בו. ולמרות דעתי וחששותיי, אני מאחל מעומק ליבי לכל קיבוץ שבחר בדרך הדיפרנציאלית, שיידע להימנע מגלישה מהירה לפערים קיצוניים, ויצליח לשמור על מרכיבים רבים של  שותפות וערבות הדדית משמעותית. מעמדה זו אני מציע לכינרת, עין המפרץ ודליה, לאחר שלא הושג הרוב הנדרש לשינוי דיפרנציאלי, לשקול שוב את דרכם ולבחון ביחד האם יוכלו לגבש הסכמות משותפות בדרך ההתחדשות השיתופית, או שישכילו למתן את הכיוון הדיפרנציאלי, כך שיתגבש סביבו הרוב הנדרש.

 

 

 


ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט