ושוב: שיטת אלכסנדר - לפני 20 שנה הייתה הכלכלנית אסתר אלכסנדר בין הבודדים שזעקו נגד טירוף ההפרטה. בשבוע שעבר נערך כנס לזכרה

ושוב: שיטת אלכסנדר - לפני עשרים שנה הייתה הכלכלנית אסתר אלכסנדר בין הבודדים שזעקו נגד טירוף ההפרטה. בשבוע שעבר נערך הכנס השלישי לזכרה, שדן במשמעותה של תורת אלכסנדר לימינו. הנוכחות היתה מפתיעה

מאת אודי מנור - 30.4.2008

 

בחול המועד פסח התכנסו קרוב למאה איש לפרק זמן של כארבע שעות לשם עיון מחודש במשנתה של של הכלכלנית אסתר אלכסנדר, במלאת שלוש שנים למותה.

 

עובדה צדדית, אך לא שולית, היא שאת רוב האנשים שהיו בכינוס לא הכרתי.

עובדה צדדית אך לא שולית נוספת, הייתה נוכחותו של חבר הכנסת אפרים סנה, שלמרבה ההפתעה, לא ממש שמח לדבר וכשדיבר מיעט לדבר ובכך נתן כבוד למשתתפים ולנושא.

עובדה צדדית שלישית ואחרונה, ולא שולית אף היא, היתה שהכינוס התקיים באולם של בית התנועה הקבוצית, דבר שהתאפשר מתוך הבנה חד משמעית של יואל רשק ויתר אנשי אגף המשימות, שיום עיון לזכרה של אסתר אלכסנדר, הוא מעניינה הישיר של התנועה הקבוצית, בפרט – מסיבות שאדרש אליהן להלן – ובכלל, בהיותה חלק משמעותי [עדיין, בזכות אגף המשימות] של החברה הישראלית. מיותר לציין שאף לא אחד משוכני הקומות העליונות של בית התנועה, לא ראה לנכון לקחת חלק ביום עיון. לא מפתיע, בדיוק באותה מידה, אבל במהופך, שאת דברי הפתיחה נשא אלישע שפירא, מזכיר המטה השיתופי.

 

הכנס נמשך, כאמור, ארבע שעות. עלו בו נושאים מנושאים שונים, הקשורים ישירות לתחום המומחיות של אסתר אלכסנדר: כלכלה-פוליטית. תחום זה זכה לכיסוי מכמה וכמה זוויות: מדיניות היבוא, מדיניות המט"ח, תמורות בהגמוניה הכלכלית בעולם, יחסי עבודה בישראל, עיתונות מקוונת והזירה העירונית. כל אלו ראויים לעיון ולהרחבה, אך לא במסגרת מצומצמת זו.

***

את מעט המלים שניתן להקדיש לתיאור הכנס, ראוי להקדיש להרצאת הפתיחה, אותה נשא פרופ' דני גוטווין מאוניברסיטת חיפה. על השאלה ששימשה ככותרת להרצאתו – 'מה משמעותה של תורת אלכסנדר לימינו?', הציע גוטווין תשובה פשוטה: מכיוון שכלכלה היא פוליטיקה, הרי שבעלי האינטרס הישיר ביותר בכלכלה טוב יעשו אם יתארגנו פוליטית. גוטווין ציין כי בספרה היחיד שהספיקה לפרסם, 'כוח השוויון בכלכלה', הבהירה אלכסנדר באופן שאין לערערו כי המהלכים שנקטו ממשלות ישראל מאז 1977 ועד סוף שנות ה-80', נועדו להשיג שתי מטרות ברורות לפחות: חלוקה מחדש של העושר הלאומי, וערעור ביטחונם העצמי של המרכיבים השונים של המעמד הבינוני. שתי מטרות אלו הושגו כמעט במלואן, ובאופן פוליטי כמובן. ומכאן, שמה שהפוליטיקה החריבה, הפוליטיקה – אם רק ירצו האנשים – תבנה מחדש.

 

מן הבחינה הזו התנועה הקבוצית היא שוב אי-כשלון למופת. או כמעט-כשלון למופת. ובכל אופן, מופת להצלחה הניאו-ליברלית מאז המהפך של 1977. אם לנקוט לשון חז"ל, התנועה הקבוצית הרי נבנתה בתהליך משולב של 'מעשה' ו'מחשבה': מעשה סוציאליסטי ומחשבה סוציאליסטית שפעלו זה על זה בתהליך דיאלקטי מפרה ומרתק. ההרס הניאו-ליברלי פעל אף הוא באופן דיאלקטי, כך ששני המרכיבים – התודעה המפרקת והמעשה המפריט – הזינו זה את זה. ומיותר להדגיש באיזה אופן הייתה התנועה הקבוצית למופת. היא הייתה למופת פעמיים. פעם אחת כאשר  - אם לנקוט לשונו של מרטין בובר – 'היתה חובה לבנות את ארץ ישראל באופן סוציאליסטי' – ופעם שנייה כאשר הפוליטיקה הפכה ניאו-ליברלית, ואז המופת של הקיבוץ המופרט היה שווה בערכו התודעתי עשרות מונים משהייתה שווה למשל הפרטת בית החרושת 'אתא'.

 

***

מאז נכתב הספר, עברו כמעט 20 שנה. מדינת ישראל עברה בתקופה הזו מהלך עמוק של הפרטה ושל חלוקה [רגרסיבית] של העושר. אסתר אלכסנדר הייתה מן הבודדות והבודדים שזעקו כנגד הטירוף האנטי-ציוני הזה. גוטווין יש להזכיר שוב ושוב, היה עוד אחד מהקולות הקוראים במדבר.

 

הכינוס הזה לכבודה של אסתר, שהוא כינוס שלישי רצוף, מה שיוצר כבר מסורת, כינוס בו כאמור נכחו אנשים שאת פניהם לא ראיתי עד אז מעולם, מלמד שקריאתם של הגוטווינים והאלכסנדרים הבודדים לא הייתה לשווא. מהלך ההפרטה הפרוע נבלם. מהלך בונה ויוצר עדיין לא התגבש. אנו נמצאים ללא ספק בנקודת מפנה. יש רק לתהות היכן תימצא הנהגת התנועה הקבוצית בנקודת זמן היסטורית זו. לפני עשרים שנה היא סייעה בחומר וברוח למהלך ההפרטה, במה שידוע בשמו האורווליאני 'הסדר חובות הקבוצים', שלא היה אלא 'הסדר הצלת הבנקים' ממפולת מניותיהם ב-1983. היכן היא היום? המטה השיתופי ואגף המשימות כבר נתנו תשובה ברורה, ברוח ובחומר. ומה עם שאר מרכיביה של התנועה? האם החליטו לאן, אם בכלל, הם נעים??

 

למאמרים של אודי מנור

ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט