קהילה זקוקה לאנשים ש"יצמיחו" אותה לא רק במגוריהם ביישוב, אלא גם בתרומה ליחד החברתי-תרבותי

התורמים בשמחה - קהילה זקוקה לאנשים ש"יצמיחו" אותה לא רק בעצם מגוריהם ביישוב, אלא גם ב"שבת אחים גם יחד", וכאן החלוקה בין "טובים" ל"רעים", איננה נגזרת ממעמדו הרשמי של החבר, המועמד או התושב

מאת יזהר בן-נחום - 1.12.2008

 

בעיתון "הקיבוץ" מיום 28.11.2008 תוהה אברהם שרון (ככל הידוע לי, בן עין השופט וכיום חבר רשפים) על משמעותו  של הביטוי "צמיחה דמוגרפית". אברהם שואל שאלה לגיטימית: האם כל גידול מספרי הוא בהכרח צמיחה? "אנשים שמתקבלים בקיבוץ כשכירים או כתושבים", הוא כותב, "מרבים את מספר הנפשות בקיבוץ, אבל לא בהכרח מצמיחים אותו... רבים מהמצטרפים אינם באים לשבת אחים גם יחד, אלא כדי לקיים את התא המשפחתי שלהם בסביבה מופרטת, המאפשרת להם ליהנות – בעודם בבועתם, מסביבת חיים שקטה, ירוקה."

 

אני מזמין את אברהם לבקר בבית קמה, כדי להיווכח שלפחות לגבי מה שקורה אצלנו הוא טועה פעמיים. ראשית, גם גידול במספר הנפשות, בפרט כאשר אותן נפשות הן משפחות צעירות עם ילדים, תורם תרומה משמעותית לצמיחתו של יישוב. בוא אלינו, אברהם, ראה את עשרות הילדים המתרוצצים על הדשאים ותבין שגם אילו חיו אותן משפחות בבועתן הפרטית, כמו שאתה מתאר, זה עדיין היה עדיף בהרבה על יישוב מזדקן ומתנוון, נטול ילדים, שהשירותים הקהילתיים בו הולכים ונסגרים בזה אחר זה בשל מיעוט משתמשים.

 

אני מסכים עם אברהם שכל קהילה זקוקה לאנשים ש"יצמיחו" אותה לא רק בעצם מגוריהם ביישוב, אלא גם ב"שבת אחים גם יחד", אבל, וכאן טעותו השנייה של אברהם, החלוקה בין המסתגרים בבועתם לבין אלה שתורמים ל"שבת אחים גם יחד", אינה נגזרת ממעמדם הרשמי בקיבוץ – חברים, מועמדים, בנים, אורחים, שכירים, תושבים או כל מילה אחרת, בדיוק כמו שטיב היחסים בין גבר ואישה אינו תלוי ברישום המעמד המשפחתי בתעודות הזהות שלהם.

***

אילו יכולנו לצמוח דמוגרפית באמצעות קליטה של משפחות צעירות שרוצות בחיי שיתוף, מבחינתי האישית זה היה עדיף. ניסינו לעשות את זה 49 שנים ונכשלנו. לפני עשר שנים התברר לנו שעבור בית קמה האופציה הזו אינה קיימת יותר.

 

נכון, הייתה לנו עוד אופציה – להפוך ל"קיבוץ מופרט" (לדעתי – צירוף הגיוני בערך כמו "רווק נשוי") ואז לקלוט מצטרפים לקיבוץ במעמד של חברים. אם אברהם שרון או אחרים חושבים שבזכות המילה "חברי קיבוץ" היו אותם נקלטים "מצמיחים את הקהילה" יותר מהתושבים שיש היום בבית קמה, שיהיו בריאים.

 

בעקבות המאמר הקודם שלי, שבו כתבתי דברים ברוח זו, קיבלתי תגובות חמות ביותר ממספר תושבים. כמה חברים, לעומת זאת, נעלבו. היו גם שהסבירו לי כי הקיבוץ, ביחסו אליהם, אשם בכך שאינם חשים בו היום כבית. לכן ברצוני להבהיר: ראשית, אם כולם מסכימים אתך, כנראה לא אמרת שום דבר בעל משמעות. שנית, צר לי אם אנשים נעלבו מדברי ואני מבקש להתנצל בפניהם באופן פומבי. חברים יקרים, אינכם חייבים לי דבר. אם מעורבות בקהילה נתפסת בעיניכם כקורבן שעליכם להקריב או מחיר שעליכם לשלם – ראו את עצמכם משוחררים. אני אמשיך לפעול בתחום התרבות בקהילת בית קמה רק עם אלה שנהנים מכך. נהנים לבוא לפעילויות, נהנים לקחת חלק בארגון ובביצוע ונהנים אפילו לסחוב כסאות ושולחנות. מעמדם הרשמי בקיבוץ אינו מעניין אותי לצורך זה. מצידי הם יכולים להיות גם אורחים שבאו לערב אחד.

 

בקיבוץ בית זרע, שבו גדלתי, אין לי כל מעמד רשמי כבר יותר משלושים שנה, אבל כשפנו אלי לכתוב מערכונים ופזמונים לחגי הקיבוץ ראיתי בכך מחמאה ולא ניצול. זו גם הסיבה שסירבתי בתוקף להיות חבר במזכירות והעדפתי לברוח לתחום התרבות. כן, ברחתי. בפירוש ברחתי. במקום לקחת אחריות ולשבת במקומות שבהם נדרש להתעמת עם אנשים, העדפתי לעשות דברים שעושים לי כיף. לולא הצמיחה הדמוגרפית של קהילת בית קמה, לא היו לי היום שותפים לעשייה וגם לא קהל יעד.

 

למאמרים של יזהר בן-נחום

ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט