מרקס כפשוטו

מרקס האמיתי - קרל מרקס ראה במימוש העצמי משימה משותפת של החברה ולא תוצר של תחרות ומאבק בתוכה

 

מאת אלישע שפירא - 10.3.2009

 

בנעורינו הכרנו את קרל מרקס מהתמונות והסמלים בהם הביט עלינו השילוש: סטלין, לנין ומרקס, בדרך כלל בפרופיל שהבליט את השפם של סטלין ואת הזקן של מרקס. מרקס נתפס שלא בצדק ושלא לטובתו, כתיאורטיקן של הקומוניזם בתצורתו הבולשביקית. בין מה שנשאר נכון ותקף בתפיסותיו, לבין מה שראוי לביקורת, מעניין דווקא להיווכח עד כמה תורת נעוריו מתאימה ורלוונטית להיום. היא רלוונטית במובנים אחדים שברובם לא אעסוק הפעם. בחרתי להבליט ברשימה זו את מה שאומר מרקס הצעיר בכתבי שחרות על מטרת הסוציאליזם. הוא קובע שם כי מטרת הסוציאליזם ליצור "חברה שתבטיח מימוש עצמי מרבי למרב חבריה". בניגוד לכל מי שמתאר את הסוציאליזם כשיעבוד הפרט למען הכלל, כוויתור הפרט על מאווייו למען הכלל האנונימי והערטילאי, העלה מרקס הצעיר דווקא את המימוש העצמי למדרגה העליונה. המימוש העצמי הוא מטרת העל של השותפות החברתית.

 

אם כך, ישאל מי שישאל, מה ההבדל בין המימוש העצמי הסוציאליסטי למימוש העצמי במובנו הרווח? התשובה פשוטה והיא מגדירה את עיקר הוויכוח ואת תוכן המאבק החברתי של השמאל החברתי בעולם המודרני.

 המימוש העצמי הניאו-ליברלי מתאר את החברה כזירת מאבק, בה כל אחד מנסה לצבור ככל האפשר יותר כדי לממש את שאיפותיו. המימוש העצמי שלי יהיה בה בהכרח על חשבון המימוש העצמי של זולתי, כזירה בה כל אחד מהשחקנים חותר לממש את שאיפותיו עד תום, ללא סייג וללא התחשבות באחרים. להבדיל אלף הבדלות, המימוש העצמי על פי מרקס הצעיר הוא משימה משותפת של החברה; הוא התגלמות הערבות ההדדית, מעבר לסיפוק צרכי החיים הבסיסיים; הוא האמירה כי כולנו אחראים ביחד ליצור תנאים שיאפשרו לכל אחד מאיתנו לממש את שאיפותיו במרב: במרב ולא עד תום; במרב כדי שיישאר גם לאחרים; במרב היות ועלינו לסייג את המימוש העצמי שלנו במקום בו הוא עשוי לפגוע בזולתנו.

 

 מובן לכל כי אין ולא יהיה מימוש עצמי בלי להבטיח את עצם הקיום - מזון מגורים ובריאות לכל. זאת, כי אין מימוש עצמי מרבי למרב החברים בחברה, ללא חינוך מרבי וללא השכלה מרבית לכל. כל אדם סביר מבין כי אי אפשר לממש את מטרת העל הזו במשטר המשכורות והפערים של השוק הקפיטליסטי - במקום בו הבריאות, החינוך וההשכלה מותנים ביכולת הכלכלית השונה; במציאות בה הולכים ומעמיקים הפערים בין מיעוט מתעשרים לרוב נשחק, עד כדי עוני ממש.

 

 זה גם ההבדל בין הגדרת הערבות ההדדית כמחויבות למינימום קיומי, בקיבוצים הדיפרנציאלים, לבין הגדרתה כאחריות משותפת כוללת: אחריות רחבה ועמוקה משותפת, שאינה מבטלת את אחריותו של הפרט, למימוש עצמי מרבי, בקיבוץ השיתופי שוויוני. הנה הרלוונטיות של מרקס הצעיר להתמודדות העכשווית בחיים הממשיים שלנו.

 

למאמרים של אלישע שפירא

ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט