נגד הרוח: הפרדת כוחות - המטה השיתופי זקוק להגדרת יחסים אחרת עם מזכירות התנועה. הוא צריך לצאת לעצמאות

נגד הרוח: הפרדת כוחות

עזרא דלומי

 

המטה השיתופי זקוק להגדרת יחסים אחרת עם מזכירות התנועה. עליו לגבות בעצמו את המיסים מקיבוציו ולקנות ממזכירות התנועה שירותים לפי צרכיו

 

לצורך כתיבת מאמר על הקיבוצים השיתופיים, אני סורק בשבועות האחרונים את העיתונות הקיבוצית מראשית שנות התשעים ועד ימינו. שעתיים שלוש ביום אני עובר על מיקרופילמים בבית הספרים הלאומי בירושלים (השירות שלהם מצוין), מגלגל, נובר ומחטט בעברנו הקרוב. נזכר באנקדוטות, נתקל מחדש באירועים, כמה מהם סיקרתי בעצמי.

 

ריחוף כזה מעל לחומר ודחיסת עיתונים של שנה לתוך ארבע חמש שעות של סריקה, מעניק פרספקטיבה. מה שנראה בקריאה של שבועון אחד ככמה נקודות במרחב, הופך בקריאה רציפה של הרבה שבועונים לקו שלם עם כיוון ומגמה; חלקי פאזל מצטרפים לתמונה. זו צפייה בהתרחשויות כמו ממעוף הציפור.

 

הריחוף הזה גילה לי ביתר שאת שצדקו מי שטענו שאסור לקדש את המסגרת התנועתית הנוכחית תוך שמירה קנאית על אחדותה, ושצריך היה להקים מסגרת נפרדת לקיבוצים השיתופיים, מחוץ לקופסת מזכירות התנועה; מסגרת המשרתת את המטרה בהתאם לצרכיה ולא מסגרת המקדשת את הפסבדו אחדות. שהרי המסלול הדיפרנציאלי והמסלול השיתופי ממילא מובילים לתחנות שונות, רחוקות זו מזו, והניסיון להגיע לאותה תחנה ישתק את הנסיעה.

***

שוב ושוב עולים מדפי העיתונים הוויכוחים על "כמה עולה" להחזיק את המטה השיתופי; שוב חוזרים הדיונים על כמה פעילים יקבל המטה, אם בכלל, ועל חלוקת "האחוזים" בתוך המערכת. שוב ושוב מצאתי שהמטה השיתופי הוא מעין סמרטוט אדום בעיני חלק מהמזכירים והפעילים שביקשו להאיץ את תהליכי ההפרטה ולצמצם את המנגנון התנועתי.

 

באחד העיתונים "מצאתי" את הדסה ולנסי, רכזת ועדת חברה דאז, מלינה על איך זה שהמטה השיתופי מקיים כנס שנתי "בזבזני עם כיבוד ועם הגבעטרון", בלי לגבות כסף מהחברים, בשעה שבתנועה "מקצצים ומשלמים על כל דבר". בעיתון אחר מצאתי דיון של "פורום הקיבוץ המתחדש" שבן דיברו החברים על חלומם. וכך, לאחר שכל חבר גמר לפרט את הפנטזיה המתחדשת שלו, העיר יאיר ארד (אלונים), ממשתתפי הדיון, באירוניה: אם לסכם את החלומות, אז מה שאנחנו רוצים זה להיות מיני רישפון ("הקיבוץ" 25.1.2001).

 

שוב גיליתי איך צומצמו תקציבי הוועדות המסורתיות לטובת הקצבת יתר ליחידה "להתחדשות" ולמטה לשיוך דירות שבמהותן הן אנטי מטה שיתופי. שוב ושוב חוזרת הקטטה סביב הרכזים המטיפים להפרטה בשעה שלמטה נזרקת עצם פה עצם שם בדמות רכז מטעמו, עד שתהיתי למה צריך היה לשחק על-פי הכללים הללו ובמגרש הזה.  

***

במהלך השנים, גם בזה ניתן להבחין ממעוף הרפרוף, הולכת ומתכנסת מזכירות התנועה אל תוך יחידת מטה ובקרוב, כהמשך לתהליכים אלה, היא תתכווץ למשרד אינטרסים, לא הרבה יותר מכך. זו תפיסת "הממשלה הקטנה", או "ממשלה כשומר לילה".

 

נרצה או לא, ההתכווצות הזו היא נגזרת של החלטות אסטרטגיות שהתקבלו בעשורים האחרונים, עיקרן - הפרטה של ערכים וולונטריים-שיתופיים וקביעת תו מחיר לכל ערך. ערכי הוא רק מה שתורם לתזרים המזומנים של מחר.

 

מתן תו מחיר כזה משנה את יחסי הגומלין בין הפרטי לציבורי: הוא מרופף את זיקתו של הפרט אל ציבור חבריו; את זיקת הקיבוצים אל תנועתם וכך גם את רצונם לשאת בעלויותיה. זהו אותו הגיון שבגינו הולכים ומצטמצמים בקיבוצי "ההתחדשות" מיסי הערבות ההדדית.

 

מערכת שיתופית המקיימת כנסים, מערכי הדרכה וסמינרים, מפיקה חוברות חינוכיות ומחזיקה אתרי אינטרנט, זקוקה לתקציבים שהם מעבר למה שדרוש ליחידת מטה. כך גם באשר למיסוי האמור לממן פעילות זאת. אלה השקעות לטווח ארוך.

 

ייווצר מצב שתקציב התנועה יצטמצם משנה לשנה, בשעה שצרכיו של המטה השיתופי קבועים או גדלים. מאליה תעלה השאלה כיצד זה גוף קטן "אוכל" אחוז כל כך גבוה מן התקציב המתכווץ. ושוב, לאחר החיזור על הפתחים בליאונרדו, ייערך בקיבוצים השיתופיים עוד סבב של מגבית ל"השלמת ציוד". התהליך הזה מתרחש עכשיו למול עינינו והוא ילך ויתעצם וירבה מדנים.

 

***

המטה השיתופי זקוק להגדרת יחסים אחרת עם מזכירות התנועה. במקום לממן תחומים ונושאים שאין לו כל זיקה רעיונית אליהם, עליו לפעול כקונה שירותים. אם הוא זקוק לייעוץ משפטי מבית התנועה, יקנה אותו בתשלום; אם הוא זקוק למשרדים – ישלם שכר דירה; אם המחלקה הפוליטית משרתת אותו, ישלם את חלקו היחסי בה. על המטה לקבוע לעצמו את תקציב בהתאם לצרכיו וליכולת קיבוציו, לגבות מהם את מיסיו בעצמו ולשלם למזכירות התנועה את חלקו היחסי בפעילויותיה המשרתות אותו. הכתובת הראשית של הקיבוצים השיתופיים צריכה להיות המטה השיתופי. במבנה כזה יהיו "שולחנות משותפים" לתנועה ולמטה השיתופי בנושאים משיקים, כפי שיש למשל עם תנועת המושבים, ואולם בכל התחומים הייחודיים למטה השיתופי, עליו לצאת לעצמאות.

***

מבנה ארגוני איננו דבר קדוש. מבנה ארגוני הוא אמצעי ולא מטרה. ואם הוא מעיק על הצדדים השותפים בו, צריך לשנותו ולהתאימו לצרכים הממשיים של חבריו. כך הוא לא יהפוך לאבן רחיים התלויה על הצוואר. וכאן הרי לא מדובר במחלוקת טכנית גרידא, אלא בכיוונים רעיוניים שונים.

 

הפילוג האומלל והטראומטי של שנות החמישים - רובו ככולו היה פרי מאבקי כוח בין מפלגתיים והתמכרות עיוורת למנהיגים ולאידיאולוגיות הזויות - לא צריך לשתק, כל אימת שמגיע צורך בשינוי מבני, או בהפרדת כוחות כלשהי. לעתים, כמו במקרה דנן, מהלך כזה הוא צורך אמיתי וחיוני ומשקף את ההתרחשויות הקיימות בשטח.

 

אני נוטה להערכה שמהלך יסייע לקיבוצים השיתופיים לגבש את זהותם בלי לפזול לימין ולשמאל; הוא ייפתח אפשרויות חדשות בנושאי הקשר עם הקומונות העירוניות ועם גופים שיתופיים אחרים הצצים בלא מעט מקומות בארץ. כך גם לגבי הקשר עם "המיעוטים השיתופיים" החיים בתוך הקיבוצים המופרטים שהדיאלוג עימם מתנהל כיום כמו בהליכה על ביצים.

 

המאמר הופיע לראשונה ב"במקום", גיליון מס' 6

 

למאמרים של עזרא דלומי

ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט