האתגר

האתגר

מאת עזרא דלומי, 22/3/2010

 

בעידן של מקצועות חופשיים, בעידן של חופש בחירה וחופש לפרט, בעידן שבו אין מורי הלכה ואין החלטות "מלמעלה", קיומה של חברה שוויונית מתוך בחירה, מתוך רצון חופשי ובהסכמה – הוא אתגר עצום

 

 

לא מעט אנשים - כלכלנים, סוציולוגים, יועצים ארגוניים ואחרים - מתייחסים אל הקיבוץ כאל ארגון שיש לו משך חיים התחום בזמן. ממש כמו בן אנוש - הקיבוץ נולד, מתפתח, מתבגר ומגיע לשיא פריחתו, מזדקן וקמל, או לחילופין, מחליף צורה, זהות ומהות.

 

בדרך כלל הראייה הזו מאפיינת את מי שמתייחסים לקיבוץ כאל גוף שקם, פעל והתנהל כמחנה עבודה של ההסתדרות הציונית, לא כאל "דבר כשלעצמו". הוא לא היה מטרה, הוא היה אמצעי לתכלית: הוא נועד לאכלוס הספר ולהגנתו, לייבוש ביצות ופיתוח חקלאות, שיגור שליחים לחו"ל ומפקדים לצה"ל, להקמת תעשיה וקליטת חברות נוער. ולכן, על-פי תפיסה זאת, כפרויקטור, משקמה המדינה ולקחה על עצמה את תפקידיו של הקיבוץ, לא היה בו עוד צורך. תפקידו ההיסטורי הסתיים וכך גם הכלים והמערכות שהקים ואורח החיים שניהל, אשר רובם ככולם נועדו למילוי שליחויותיו.

 

שהרי קשה לקלוט חברות נוער ולמזגן בתוך חברות הילדים ללא חינוך משותף; קשה לשלוח חברים למשימות לאומיות בלא ערבות הדדית, התומכת בחלק המשפחה שנותר בקיבוץ, ואלה כמובן רק מקצת מן הדוגמאות. השיטה הקיבוצית אפשרה את ההתגייסות הזאת תוך יכולת להמשיך ולקיים את שגרת יומם של המשק והחברה.

 

לשליחותו של הקיבוץ נלוו יחסי קח-תן מיוחדים, תחילה עם מוסדות המדינה שבדרך, אח"כ עם מוסדות המדינה, לתועלת שני הצדדים. הקיבוץ העמיס על שכמו משימות, המדינה סייעה בתקציבים, נתנה לו קדימות, העלתה אותו על ראש שמחתה.

 

וכך, משנסתיימו המשימות הללו, נסתיימה שליחותו של הקיבוץ. מעתה עליו לשנות צורה להשיל מעצמו את בגדיו הקודמים, שאין עוד חפץ בהם, ולהפוך לארגון עסקי עם קצת שיירים אידיאולוגיים - בשביל הזיכרון, בשביל הדקורציה, בשביל התיירים ומשום שקשה להפריט את הנכסים היצרניים. הקיבוץ כפי שהכרנו אותו צריך לבוא אל קיצו. מחזור חייו הסתיים ותפקידו נגמר. זה הגיונה של האבולוציה. 

 

*** 

מבט על ההיסטוריה של הרעיון הקומונלי-קיבוצי, יגלה את מה שהיה ידוע: הוא לא נולד כתוצר של צורך לאומי-משימתי, אלא מתוך רצון לתקן אדם, חברה ועולם; מתוך חתירה לחברה שוויונית על-מעמדית, נטולת פערים. כשמרקס טבע במאה ה-19 את "מכל אדם לפי יכולתו, לכל אדם לפי צרכיו", הוא לא חשב על מטרה מדינתית כלשהי, אלא על אוטופיה כלכלית חברתית; על משאת נפש אוניברסאלית. הרעיון הזה נולד כמטרה נעלה לעצמה, לא בשירותה של איזו תכלית חיצונית.

 

אלא שאנחנו, במידה רבה, הפכנו את היוצרות. אל השוויון, השיתוף והערבות ההדדית, הנגזרים מ"כל אדם לפי יכולתו" לא התייחסנו כאל ערכים שאינם תלויים בדבר, אלא בעיקר כאל ערכים המסייעים לקיבוץ למלא את שליחותו הלאומית. הם היו האמצעים, לא המטרה. השקפה זו גרמה לנו להתמכר לקביים המשימתיות כתנאי לקיומו של הקיבוץ. וכמו כל מתמכר, גילינו את הקושי להתקיים ללא "הסם" הממכר. נחשפנו לייסורי הגמילה.

 

עם תחילת תפוגתה של השליחות הזאת, החל לפוג גם תוקפם של הערכים הקיבוציים. הם נעשו בלתי רלוונטיים, מיושנים ובלתי רצויים. 

***

בעשורים האחרונים ניצב הקיבוץ אל מול שאלת טעם קיומו. האם וכיצד לקיים את "מכל אדם לפי יכולתו לכל אדם לפי צרכיו" כשהוא מעורטל מאהדה ציבורית וכמעט מעורטל ממשימות לאומיות. כיצד מקיימים את "הדבר כשלעמו" ללא אמצעי העזר הללו?

 

אין ספק, זו שאלה קשה. 70% מהקיבוצים ויתרו, מבחירה, על השוויון בין חבריהם. ללא עמודי התמיכה, נחלשה האמונה, הבניין השיתופי נסדק. ההסבר שניתן לוויתור הוא ש"השיטה לא עובדת". מה שמעורר את השאלה האם "השיטה" היא טכניקה, מכשיר, כלי עבודה, או שכלולים בה גם עקרונות יסוד מכוננים. האם, למשל, יחסנו לשוויון בין בני אדם הוא טקטי - תלוי בתנאים - או שזהו עקרון מוסרי, משאת נפש תמידית שהחתירה להגשמתה היא קבועה ורק דרכי המימוש משתנות. האם סוציאליזם הוא סוציאליזם על תנאי? מה המשמעות של להאמין בשוויון ערך האדם ובשוויון ערך העבודה? האם האמונה בטלה ברגע שיש קושי במימושה? הייתכן שהאמונה לא הייתה באמת קיימת ורק בצוק העתים העובדה הזאת נחשפה?

 

אני סבור שחברה שוויונית הוא עניין ראוי, צודק וגם נכון כלכלית. האתגר האמיתי הוא לקיים חברה כזאת מתוך בחירה, באופן שיאפשר לחבריה לממש את יכולותיהם ולתרום לה מתוך תחושה שזוהי גם ובעיקר תרומה לעצמם. זה מצריך גם מרכיב של אמונה. להאמין ששוויון הוא ערך יסוד, שהוא מיטיב עם הכלל. בעידן של מקצועות חופשיים, בעידן של חופש בחירה וחופש לפרט, בעידן שבו אין מורי הלכה ואין החלטות "מלמעלה" ואין העדפה לאומית, זהו אתגר עצום - לקיים חברה שוויונית מתוך בחירה, מתוך רצון חופשי ובהסכמה, וללא קביים תומכים. זהו האתגר האמיתי.

 

פורסם ב"במקום" מס' 14

 

למאמרים של עזרא דלומי
ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט