שיתופי - חדשני / איך בוחרים מלכת יופי בקיבוץ?
 

שיתופי - חדשני / איך בוחרים מלכת יופי בקיבוץ?

מאת אורי הייטנר, 4/1/2011

 

ייטיב קיבוץ שיתופי לעשות אם יבנה שיטות חלוקה, הן של התקציב האישי והן של הקצאות אחרות, שיתנו מקום צנוע לוותק, אך יתבססו בעיקר על גודל המשפחה

 

איך בוחרים מלכת יופי בקיבוץ? לפי הוותק. הוותק הוא סממן המעמד בקיבוץ.

 

הקיבוץ, כחברה שוויונית, נועד להיות חברה בלתי מעמדית. אולם מאחר והקיבוץ מורכב מבני אדם, ולבני אדם יש יצר בורגני ורכושני, התחליף לחלוקה המעמדית על סמך רכוש היה לחלוקה מעמדית על סמך ותק.

 

בוותק יש מימד של שוויוניות - הוא אוניברסאלי כלפי כל החברים, ללא קשר לכישרונם ולתרומתם. כל חבר מקבל את זכויותיו בגין הוותק באופן שווה. אולם כאשר הוותק הוא המרכיב המרכזי בחלוקה, הוא הופך למקור לאי שוויון.

 

תפיסת השוויון המהותי, היא "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו". איך מודדים את צרכי החברים? קשה למצוא נוסחה לכך, אך יש להשתדל. אחד האתגרים המרכזיים של עיצוב כל שיטה שיתופית צודקת, הוא מתן מענה לשאלה הזאת. מכל מקום, הוותק - בוודאי אינו מבטא צורך אמיתי.

 

***

איני מזלזל במקומו של הוותק במרקם החיים הקיבוצי. הוותק הוא דרך טובה לקבוע תור, למשל. אני מכבד גם את הטענה ששמעתי לא פעם מחברים, לפיה אין לחברי הקיבוץ נכסים חומריים, ולמעשה מה שהם רוכשים במהלך שנות חייהם ועבודתם בקיבוץ הוא הוותק. אני מחייב את הוותק, בתנאי שהוא במינון סביר.

 

אישית, איני חסיד גדול של הוותק. אף על פי כן, בהיותי מזכיר אורטל, הובלתי את ההחלטה להכניס מרכיב של ותק לתקציב האישי. הסיבה לכך הייתה קשב לקולות הציבור ולרצון החברים. ובעיקר - מתוך הכרה ביצר הבורגני, העדפתי לתעל אותו לכיוון הזה, לבל יפרוץ לכיוון של תמורה לתרומה.

 

את מרכיב הוותק הכנסנו לתקציב האישי בשנת 1998. מרכיב הוותק בתקציב שקבענו אז היה קטן למדיי, אך עם השנים נוצר פער גדול בין ותיקים וחדשים, והוא היה לפער משמעותי, ולפגיעה מהותית בשוויון. ככל הידוע לי, בקיבוצים אחרים הפער הזה גדול עוד יותר. פערים כלכליים בין חברי קיבוץ, הם בין הגורמים המרכזיים לאובדן האמון בשיטה הקיבוצית, כיוון שהם מצביעים על כפל לשון, ומבטאים פער בין רמת ההצהרות לבין המציאות בשטח. פער זה מחריף, כאשר מרכיב הוותק משמעותי גם בקביעת תשלומים חד פעמיים כמו בונוסים וחיסכון.

 

אי האמון הזה עלול להיות מוקש במאמץ על שמירת השיטה השיתופית בקיבוץ. חברים צעירים, הרואים שהפער בינם לבין הוותיקים גדול וגדל, ישאלו את עצמם שאלות: אני מוכן, יאמר חבר צעיר, שכל הכנסותיי יכנסו לקופה המשותפת, כדי שיתחלקו באופן שוויוני וצודק בין כל החברים. אולם אם הוא מחולק באופן בלתי שוויוני - למה דווקא על בסיס ותק ולא על בסיס מאמץ, כישרון, גובה ההכנסה?

 

בניגוד לוותק, חלוקה על פי גודל המשפחה היא ביטוי אמיתי של "לכל אחד לפי צרכיו", ולכן היא שוויונית וצודקת יותר. ייטיב קיבוץ שיתופי לעשות, אם ישכיל לבנות שיטות חלוקה, הן של התקציב האישי והן של הקצאות חד פעמיות, שיתנו מקום צנוע לוותק, אך יתבססו בעיקר על גודל המשפחה. שיטה כזאת תתקן עיוותים, תמנע פגיעה במשפחות צעירות ובמשפחות נקלטות ותיצור קהילה טובה יותר, צודקת יותר, שוויונית יותר, קיבוצית יותר.

  

למאמרים של אורי הייטנר
ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט