קיבוץ, צעדים ראשונים
 
 

קיבוץ, צעדים ראשונים

מאת חגית אראל, 1/3/2011

 

היום, אחרי שנים עשר חודשים בטירת צבי - כל משפחה חדשה שמגיעה לקיבוץ, עוזרת לנו להרגיש קצת יותר "ותיקים". שמחנו לסגור מעגל, לעבור לצד ה"קולטים" ולפתוח את ביתנו ל"נקלטים"

 

איור מאת יעקב גוטרמן

"עוזבים? אתם"? זה לא יכול להיות. מדובר פה במשפחה ותיקה ופעילה. לקיבוץ? השתגעתם? את יודעים כמה קשים הם הקיבוצניקים? ומה עם חופש הבחירה? אפילו באיזה נייר טואלט להשתמש מחליטה שם האסיפה. לטירת צבי? מה קרה לכם? אתם יודעים איפה זה? מבינים מה מזג האוויר שם? בית של 60 מ"ר? לא, זה לא יכול להיות! טוב שאתם משכירים את הבית שלכם ולא מוכרים, ככה יהיה לכם לאן לחזור, תוך שנה אתם פה בחזרה!".

 

***

"ברוכים הבאים! הכנו לכם את הדירה, צבענו, שיפצנו ותיקנו - אפשר להתחיל לפרוק. כאן לא צריך דפי זהב, כל בעלי המקצוע נמצאים בקיבוץ. אם ישנה בעיה, רק תשאירו הודעה, והתקלה מייד תטופל, כמו שאצלנו מקובל. ארוחת צהריים - בחדר האוכל, מישהו ילווה אתכם בפעם הראשונה. ארוחת ערב? אל דאגה, הכל מסודר. השבוע תתארחו בכל ערב אצל משפחה, חברים ותיקים שיספרו לכם על החיים בקיבוץ. ובשבת? מסודרות לכם כל שלוש הארוחות".

 

מי שדואגת ומכוונת כך, את כל הליך הקליטה היא הדסה אור, שעוזרת לנו בצעדינו הראשונים והקלה את הנחיתה.

 

לקבלת פנים כזו לא ציפינו. אנחנו פה כבר שבת שלישית, ועדיין מזמינים אותנו לכל הארוחות ובכל יום שישי מגיעות עוגות וחלות. ומה עם הסטיגמה? ציפינו לקיבוצניקים קשים וסגורים, ומצאנו אנשים פתוחים ולבביים. גם הקיבוץ יפה ומטופח, ואפשר לשמוע עליו סיפורים רבים כל כך. והגיע הזמן לעשות היכרות עם המכבסה, לקבל תדרוך משושי גרוס, ולהעביר ערמות סימון לדינה מגן במחסן הבגדים, שכן פה הכל ברור ומובן - אם אתה לא מסומן - אתה לא קיים.

 

עכשיו, כשהתחלנו להכיר את החברים, צריך להתחיל לדבר באותה השפה - המושגים כאן שונים. צוידנו במילון מונחים למתחילים, שיננו מילים כמו "גרנולית" ו"גירים" (אצלנו הם שייכים למורים, פה הם נמצאים בכל הקלמרים), גילינו שבתערוכה בקיבוץ אין תמונות ויצירות, בתערוכות פה מותר לגעת במוצגים ואפילו למדוד. ה"דף הלבן" הוא לא סתם דף ריק לציור, להיפך, הוא עמוס מידע על מה שיהיה, ובעיקר על מה שהיה, ניתן לראות בו סיכום של אותו אירוע מארבעה כיוונים שונים: של מנהל הקהילה, של רכז התרבות, של רכז החינוך ושל זה שהפיק את האירוע. "סידור רכב" - ההרשמה לרכב היא נשגבת מבינתנו, טוב שיש רכב ברשותנו וגם אם לא אנחנו הזמנו את הרכב, זה עדיין מאד מבלבל: מציעים לנו להצטרף לנסיעה, אך בסוף החודש מגיעה ההפתעה: אמנם הקילומטרים מתחלקים שווה בשווה, אך המחיר לקילומטר מאוד שונה. אבל אחרי שמקבלים את התקציבים הראשון והשני, מתחילים להבין איך זה פועל.

***

"תקציב"? רגע, תקציב גם זו מילה חדשה, היא מקבילה למלה "מיסים" שבה השתמשנו עד לפני שנה, בשפתנו הקודמת - "תקציב" ו"מיסים" אינם דומים, הרי את האחד מקבלים ואת האחר משלמים. אך פה התקציב כולל הכל, מה שנכנס ומה שיוצא, ואם מדברים על הכל, מתכוונים לה-כל. רציתם לשלוח מכתב? אין צורך בבול, שלשלו אותו לתיבת המכתבים והתשלום יופיע בתקציב. קיבלתם תרופה במרפאה? אין צורך במזומן, החיוב בתקציב. הסתפרתם? בתקציב. אכלתם? בתקציב. קניות? בתקציב. שמלה מהתערוכה? בתקציב. אפילו תיקון האופניים בבית-שאן, יחויב בתקציב.

 

מושג חדש נוסף הוא - "בית הילדים" וגם ה"מטפלים". פה המטפלת אינה שייכת רק למעון (בית התינוקות בשפת המקום), היא ממשיכה במלאכתה גם ב"זוגון", וייתכן שיהיה לצידה גם "מטפל". בית הילדים הוא הרבה מעבר לצהרון, ישנה בו תכנית חינוכית, מסרים, הקניית ערכים, וכמובן הרבה כייף וטיולים. ומבית הילדים עוברים אל החטיבה ומשם אל "בית-תיכון", אך ה"חינוך" (עוד מושג מקומי) לא מסתיים לאחר 12 שנות לימוד, ממשיכים לי"ג במסגרות שונות ורק אז הגיוס.

 

"נהג הבית", עוד צירוף מילים מאד ייחודי, כשאין אוטובוס, הוא גם מאד שימושי.

"המרכול" - זוהי המכולת, היא קטנה אך יש בה הכל. ואם חסר משהו זו לא בעיה, בקשו ממלכה, והיא כבר תספק את הסחורה. "דירות אירוח ומלונית" - כשרגילים לארח, הן מצרך נחוץ, וכשבאים מבית גדול, הן הדבר שהכי קשה להתרגל אליו בקיבוץ.

 

אך המושג החשוב מכולם ללא ספק הוא - "לוח המודעות". את הלוח צריך לבקר מספר פעמים בשבוע. כאן אפשר למצוא מציאות שאבדו, להשאיר הודעות, ללמוד מהן על תורנויות, לראות מה צופן לנו העתיד הקרוב מבחינה תרבותית, לקרוא סיכום של האספות ומה הצביע הרוב, לשמוע מי חו"ח נפטר ומי להבדיל, נולד במזל טוב.

 

אפשר להמשיך ולכתוב על עוד דברים רבים שמייחדים את הקיבוץ. השוק של יום חמישי, החתונות, הפעילויות, אירועי החגים והבריכה, וחייבים לציין את גיל הפרישה, כי חברים שמזמן כבר היו יכולים לבלות את זמנם בקופת החולים, עדיין משכימים בכל בוקר לעבודה במחסן הבגדים, בנוי, בדואר (אופס, שכחתי את המושג החדש "ענף", וגם הביטוי "משק", ששייך לאותה משפחה) ובכל הענפים.

***

היום, אחרי שנים עשר חודשים, שאנו בקיבוץ - מכירים חברים ומתחילים להרגיש מחוברים. היום, אחרי שנים עשר חודשים - עדיין יש הרבה דברים שלחברים נראים מובנים, אך לנו הם חדשים. היום, אחרי שנים עשר חודשים - עדיין איננו מכירים את כולם, וכשמכירים, לא תמיד עושים את החיבור הנכון בין השמות לאנשים. גם לא תמיד החיבור שחיברנו בין שני בני הזוג הוא הנכון, ולהבין את הקשר בין המשפחות, זה בכלל לא בא בחשבון, מהזווית שלנו, זה נראה, שכולם פה משפחה אחת גדולה, אם לא בקשר דם אז בקשרי נישואים, פועל פה מצוין חוק "הכלים השלובים".

 

היום, אחרי שנים עשר חודשים - עדיין לומדים מושגים חדשים.

היום, אחרי שנים עשר חודשים - כל משפחה חדשה שמגיעה לקיבוץ, עוזרת לנו להרגיש קצת יותר "ותיקים". שמחנו לסגור מעגל, לעבור לצד ה"קולטים" ולפתוח את ביתנו ל"נקלטים".

היום, אחרי שנים עשר חודשים - הסיכום שלנו עדיין מוקדם, ובכל זאת, למשפחות החדשות, מאיתנו משפחת אראל, נאחל, שקליטתכם תהייה טובה, שתסתגלו לשינויים, שתבינו ותקבלו את אורח החיים - גם אם הוא אחר, ושכולנו נרגיש "קיבוצניקים" מהר ככל האפשר.

 

מתוך "במקום" מס' 24

ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט