השיתוף כפי שהסברתי לילדי
 
 

השיתוף כפי שהסברתי לילדי

מאת אלעד הן, 20/4/2011

 

כמעט שני עשורים לאחר שעזב את הקיבוץ, הקים משפחה למופת והגיע לשגשוג, שב יוש לחפש את החיבור אל חיי השיתוף

 

יהושע דניאל (53) שכל מכריו מכנים אותו יוש, עזב לפני 17 שנים את קיבוצו, מעין ברוך. יוש, מי שהיה מהדוברים בשבחי הקיבוץ והשיתוף, עליו אמרו שהוא יהיה זה ש"יסגור את האור וינעל את השער", הפתיע והחליט לעזוב יחד עם אריאלה אשתו, ולבנות את חייו בעיר. יחד הם הקימו משפחה, עבדו ושגשגו, ובנו את ביתם בגבעתיים. היום אריאלה מנהלת שני מרכזי תמיכה לסטודנטים לקויי למידה במכללות בית-ברל וספיר, ויש להם שלושה ילדים. יוש עצמו עוסק בשיווק אחזקת מבנים ולדבריו, "אין לנו מה להתלונן בעניין ההכנסה".

 

אך בנפשו נשאר קשור לקיבוץ והשיתוף. "כל הזמן הזה היו חסרים לי הדברים שהיו מובנים מאליהם וליוו אותי בקיבוץ: שותפות, שוויון וערבות הדדית. אלה ערכים קיבוציים שהייתי רוצה אותם בחיי, והייתי רוצה להנחיל אותם גם לילדי, בפרשנות המתאימה לי," הוא אומר.

 

לאחרונה, מתוך רצון לשוב וליצור קשר עם הקיבוץ והשיתוף, החל יוש להשתתף בקורס הניהול של המטה השיתופי. מה גורם לאדם באמצע החיים, שעזב לפני שנים רבות, לשוב ולחפש קשר עם הקיבוץ, לאו דווקא בשיא שגשוגה של התנועה הקיבוצית ולאו דווקא בימיה היפים ביותר?

 

אז מה מביא אדם לחפש דרך חדשה באמצע החיים?

"בשנים האחרונות התחלנו, אני ואשתי לבדוק מה אנחנו רוצים מעצמנו, איך אנו רוצים לחיות? באיזו חברה?. לפני כשנה וחצי פנו אלינו ממעין ברוך ושאלו 'מה אתם אומרים על קליטה בקיבוץ'. הפנייה הזאת, שהפתיעה אותי, הביאה אותי לשאול את עצמי האם הקיבוץ הולך להמשיך להתקיים, ואם ימשיך להתקיים, כיצד בדיוק יראה, ואיזה חזון מיוחד יהיה לו עבור החברה כולה. אני טיפוס מוטה חברתית. החברה בתוכה אני יושב מאד חשובה לי. חשובים לי ערכיה והקשרים הבין-אישיים. הקיבוץ מאד התאים לי בזמנו וחשבתי שהוא עשוי להתאים לי גם עכשיו".

 

ובאת לקורס כדי לבחון האם הקיבוץ מתאים לך?

"לא רק. באתי לקורס כדי לבחון שני דברים נוספים: ראשית, האם יש היתכנות לקיבוץ בעתיד. כוונתי גם מבחינת המערכות החיצוניות, כמו הממשלה, הרשויות השונות וכו' שתמיכתן ויחסן לקיבוצים חשובים מאד. אבל גם מבחינת הקיבוצים עצמם והחזון שלהם. לאן הם רוצים להגיע? במה הם רואים את המשימה שלהם בחברה?

 

דבר שני, רציתי לראות האם אוכל להשתלב מבחינה מקצועית, תעסוקתית בענייני הקיבוץ. אני בהחלט חושב על הקיבוץ, מעוניין בדרכו ואוהב אותו, וייתכן שארצה להציע את עצמי להיות מזכיר קיבוץ בעתיד. אני חושב שיכולותי מתאימות, ואולי גם הראיה החיצונית שלי יכולה להיות יתרון".

 

האם חיפוש קשר חוזר לקיבוץ מלמד על זיכרונות טובים ממנו?

"ודאי. אני, למשל, מאלה שזוכרים את הלינה המשותפת לטובה. כמובן שאני זוכר לטובה דברים נוספים. אחד הדברים שתמיד היו בולטים במעין ברוך הוא הגיבוש החברתי, דבר שהיה אפילו יותר בולט בשנים קשות ביטחונית, כשהריצות למקלטים היו עניין יומיומי. אגב, בהחלט ראיתי בקיבוץ אז גם שליחות, ביכולתו לשמור וליישב את גבול הצפון ולהתמודד עם קשיי הגבול שלא כל התיישבות יכולה לעמוד בהם.

 

עוד דבר שאני זוכר לטובה הוא החברותה בקיבוץ, שהייתה לי חשובה מאד. אנשים מכירים, קרובים אחד לשני ומחוייבים אחד לשני. ניתן היה לראות את זה בעוצמה רבה כשאנשים התגייסו לעזור במצוקות של חברים, אבל לא רק. היום אני גר בבניין עם 32 דירות. אני לא מכיר את כל מי שחי שם. יש כאלה שלמרות שנים ארוכות של שכנות אני רק אומר להם שלום בחדר הכניסה וחש ניכור רב. במעין ברוך עד היום אני מכיר את כל החברים. וישנו כמובן גם הטבע שבתוכו נטוע הקיבוץ."

 

איך נוצר הקשר המחודש עם הקיבוץ השיתופי?

כשהתחלתי להתעניין פשוט חיפשתי בגוגל ומצאתי את קורס הניהול של המטה השיתופי. אחרי שהציעו לי לבוא למעיין ברוך חשבתי, ואני מדגיש שעדיין לא החלטתי בעניין, שאולי אני מחפש מקום יותר שיתופי.

 

למה בעצם?

"כל מקום צריך שיהיה לו חזון. במטה השיתופי באתי לחפש האם תוכל להיות מערכת שתיצור חזון כללי לקיבוצים ותוביל אותם למקום דומה יותר לזה שהם היו בו בעבר: נושאי דגל בחברה, מובילים בתרומה, ביוזמה ובעשייה החברתית. אלה הכיוונים שאליהם הייתי רוצה שהקיבוץ ילך. לקיבוצים המופרטים אין היום חזון, לצערי, ואין כיוון שהם הולכים אליו. ההצעות שלהם לבני משק הן הצעות כלכליות ולא חברתיות. אני מחפש קיבוץ כי אני רוצה שהוא יהיה אלטרנטיבה מלאה לצורת חיים, עם חזון, ולא סתם סידור נוח כלכלית. את החזון הזה הייתי רוצה למצוא במטה השיתופי. אם אמצא זאת אשמח. אם לא אמצא, זה עדיין לא פוסל את האפשרות שאחפש קיבוץ להצטרף אליו, אבל השיקולים שלי יהיו שונים.

 

ועכשיו, עם המפגש המחודש, איך נראה לך הקיבוץ השיתופי כמתבונן מבחוץ?

"אני דווקא רוצה לדבר על הבעיות. למשל, יש הרבה דברים שהקיבוצים צריכים לעשות לגבי הקשר עם המערכות והמוסדות הציבוריים: הממשלה, המוסדות, החברה הישראלית ומדינת ישראל. נראה היום שהמדינה, מנקודת ראותה, לא צריכה את הקיבוצים. אין להם מקום בתמונת העולם של החברה הישראלית. ואני אומר את זה כעירוני.

 

ראה למשל סיפור שנתקלתי בו: קיבוץ כלשהו נתבע על סוגיות שקשורות לקרקעות וחכירה. התביעה זכתה. עו"ד של התביעה הוא חבר קרוב שלי ומהשיחה איתו הבנתי שאין לו שום סנטימנט לכך שהקיבוצים הראשונים הקימו מקום שומם. הוא לא חושב שצריך להיות להם איזה יחס מיוחד בעקבות זאת. וכך גם המוסדות ובתי המשפט. אם בית המשפט נותן לגיטימציה לתביעה כזאת נגד קיבוץ זה אומר שלמדינה לא אכפת מהמערכות הקיבוציות. מצד שני, זה באמת עניין מורכב: אני לא רוצה שהקיבוצים יפגעו, אבל אני רוצה שהקיבוצים יהיו מוסריים ואם הם הופכים לנדל"ניסטים, אז גם זו בעיה, ואולי באמת לא מגיע להם יחס מיוחד. הביקורות על הקיבוץ מבחוץ הם רבות וקטלניות, אינני רוצה להוסיף עליהן...

 

יש לשאול לאן כלל הקיבוצים רוצים להתקדם. התנועה היום אינה מספיק מוגדרת אם כל קיבוץ לוקח לעצמו חירויות שונות כפי שקיבוצים שונים לקחו: הפרטות, מכירת נחלות ועוד.

 

עוד דבר שבעייתי זה הקשר בין המצב הכלכלי להתנהגות הקיבוצית. לא רק בעניין צריכה אלא גם ביצירת מוטיבציה ליזמות וכן הלאה. אני חושב שהקיבוץ השיתופי עוד לא הגיע למקום שהוא מצליח לגייס אנשים להיות יזמים. אם להסביר זאת בצורה שונה: כל יום כשאני קם בבוקר אני חושב מה אני עושה לפרנסת משפחתי ואיך אני מייצר יותר ומרוויח. בקיבוץ זה שונה ואני לא שולל את השוני, יש בו גם הרבה מאד טוב. אבל אם רוצים שאנשים ייזמו, ייצרו דברים חדשים ויקדמו את הקיבוץ צריך לתת פתרונות לשאלה הזאת.

 

חשוב לי להגיד, שכל הביקורת הזאת באה מתוך ראיית הקיבוץ והשיתוף כחיוביים וטובים ומתוך מחשבות שיש לי כמי שאולי רוצה לשוב ולקחת במפעל הזה חלק. אני חושב שהקיבוץ יכול לתרום להרבה נושאים בחברה שיש בהם פן מוסרי גבוה, אבל התנועה עצמה צריכה לסמן את הנושאים האלה ולתת להם תוקף."

 

אתה יכול לתת דוגמאות?

"מוקדם לי לתת דוגמאות, כי אני עוד קצת מתבונן מבחוץ. רק אומר שיואל מרשק היה אצלנו להרצאה בקורס והתרשמתי שהוא פיתח מפעלים חברתיים יפהפיים וחשובים ביותר, אבל דרך ההרצאה הבנתי גם שהוא סוג של ילד סורר בתנועה. לדעתי מפעלים כאלה צריכים להיות במרכז העשיה של התנועה ולא בשוליה."

 

אתה יכול לספר על קורס הניהול של המטה השיתופי?

"קודם כל, רמת המרצים והנושאים היא טובה וגבוהה מאד. כשאשתי רואה אותי מהצד חוזר מהקורס ומדבר על הקורס היא אומרת לי "אפילו אם רק תעבור את הקורס ולא נעשה שום דבר נוסף דיינו, כי העשרת את עצמך". הקורס מתנהל בדו-שיח פורה ומעניין בין המשתתפים ומרכזי הקורס, כך שעם ההתקדמות שלו הוא הופך להיות יותר ויותר מעניין ורלוונטי. הקורס מתעלה על עצמו כדי לענות על הצרכים של בעלי התפקידים שלוקחים בו חלק. להבדיל מקורס רגיל שהאג'נדה שלו ידועה מראש ויודעים איך בדיוק הוא יתגלגל, פה יש גם מגוון, צמיחה ורלוונטיות לצד מסגרת קבועה. אני חושב שהוא מעניק הרבה למי שרוצה לעסוק בקיבוץ ולהיות מזכיר בקיבוץ שיתופי.

 

סיפור קצר לסיום שמדגים משהו מהחוויה בקורס: הגעתי לקורס הניהול כעירוני לכל דבר ובתוך הקורס הוטלה עלי משימה לביצוע בעזרת המשתתפים האחרים. מיד אמרתי: "חברים, תקומו ותעשו כך וכך". והמנחה שואלת אותי: "מי אתה שתגיד לאנשים מה לעשות?" אמרתי לה: "זה קיבוץ. אנשים נרתמים לדברים."

 

מתוך "במקום" 25

ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט