להפוך את המיקרו למקרו (מאמר ששי ואחרון)
 

 

להפוך את המיקרו למקרו

מאת מיכאל ליבני, 29/6/2011

 

אל לנו לצמצם את הראייה והחזון שלנו למגזר הקיבוצי בלבד. עלינו להרחיבו לחברה כולה. על רקע המבוכה - מאמר ששי ואחרון

 

במאמרים הקודמים בחנו את הקיבוץ השיתופי כבית וכדרך. בכך קיימת הנחה כי כציונים החיים באורח חיים שיתופי מקיף - ייצור, צריכה, תרבות - יש לנו מסר וחזון לגבי המדינה בנושא מדינה יהודית, דמוקרטית וצודקת. אנחנו מנסים לחיות על פי החזון שלנו ב"מיקרו" אך הייעוד שלנו הוא לקדם אותו ב"מקרו" בחברה כולה. אסור לנו לצמצם את הראייה שלנו למגזר הקיבוצי בלבד. ב"במקום 26" דנו במדיניות חברתית-כלכלית שעל הקיבוצים השיתופיים, כתנועה, לקדם לאור החזון שלנו. התיזה במאמר זה היא כי פריצה אל מחוץ למגזר הקיבוצי תהיה קשורה ליכולתנו ליצור הזדהות תרבותית ציונית בינינו ומגזרים נוספים על יסוד מורשת עם ישראל.

 

מהו הדרש שעלינו לתת למונח "מדינה יהודית ודמוקרטית"? אני מוסיף מיד: מדינה יהודית ציונית ודמוקרטית. לדעתי, רק על ידי מתן דוגמה של מענה נהיה רלוונטיים ואמינים למגזרים מעבר למגזר הקיבוצי. הלקח הפוליטי מאז המהפך של 1977 הוא שאינטרסים כלכליים משותפים אינם מספיקים על מנת לקדם בשורה חברתית-כלכלית . באמירה שלנו חייבת להיות בשורה לאומית יהודית-ציונית. אין כאן רק עניין של "טקטיקה פוליטית" כלפי חוץ. אדרבא - אין לצפות כי דרכנו הציונית-תרבותית תתקבל מיד בברכה. אך יש השלכה כלפי עצמנו פנימה - רק על ידי ריענון תרבותי בתוך קהילותינו נבטיח את החיוניות של אורח חיינו. אחרת, לא נשרוד בעולם בו שולטת תרבות פוסטמודרנית גלובלית המנוגדת לרבים מהערכים שלנו. על כן, עלינו לקדם את המנדט שדור המייסדים נטל על עצמו - קרי: יצירת תרבות יהודית- הציונית חופשית. יש לפעול בכל הדרכים החינוכיות ופוליטיות על מנת להשפיע עם השקפותינו על המפעל הציוני כולו.

 

***

ברל כצנלסון הבין את הסכנה שבהתמקדות הבלעדית בבנייתה הפיזית של הארץ. הוא דאג למהות התרבותית. בהספדו לחיים נחמן ביאליק ב-1934 אמר:

"עכשיו אנו עומדים בארץ בתקופה של בנייה ראשונית...עוד אין לנו פנאי לחיים רוחניים עמוקים...אבל ...עוד ישבו יהודים רבים- רבים בארץ ומכאובינו התרבותיים לא יתנו להם דמי...(ויהפכו) לבאים אחרינו למצוקת נפש גדולה. וכמו שאנו מתחבטים עכשיו בשאלות העבודה העברית...ככה נתחבט בימים הבאים בשאלות גורלנו התרבותי..." [1]

 

היצירה התרבותית נותנת טעם לחיינו. אך מעבר לכך, תפקידה היא להנחיל זהות ומחויבות יהודית-ציונית חופשית לבנינו ובנותינו ולכל הבאים בשערינו במסגרת חינוכית - שנת שירות, גרעינים, קבוצות מחו"ל. בדומה לדרכנו בנושא הצדק החברתי, נדע שאנו נאבקים על נפש המפעל הציוני

 

לאתגר הציוני-תרבותי שהעמיד ברל לפני שלושה דורות התייחסו הקיבוצים רק בשוליים ובעיקר בציון חג ומועד. (הערה גורפת זו אינה נכונה לגבי הקיבוץ הדתי אשר בחר במסלול מסוים מאד - מסגרת ההלכה - כמתווה להתחדשות מקיפה). כאשר קמה המדינה, לא עשינו מהשקפת ברל תכנית פעולה פוליטית-חינוכית.

 

במאמר הקודם זיהינו את "חוק ההסדרים" כבלם מרכזי למדיניות חברתית-כלכלית צודקת יותר. בדומה, לדעתי, בראייה ציונית-תרבותית פלורליסטית לא ניתן להסכים לכפייה של "סטאטוס קוו" בענייני דת ומדינה על פי מתווה של מיעוט אורתודוכסי. הלא - מדינת ישראל הוא בית לאומי של כול עם ישראל על כל זרמיו בארץ ותפוצות.

***

לא נוכל, עקב נסיבות פוליטיות ידועות, להיות מחושקים על ידי סמכות בלעדית של רבנות הלכתית-אורתודוכסית אשר נשלטת בימינו על ידי חרדים לא ציוניים. לא נוכל להסכים למציאות של כפייה דתית מעוגנת בחוק המדינה. אין דבר זה עולה בקנה אחד עם מדינה יהודית ודמוקרטית ו"בחופש דת ומצפון" כפי שהובטח בהצהרת העצמאות. מבחינה ציונית, לא נוכל לקבל את ההשלכות הערכיות וכלכליות גלומות בסירובם של חרדים לקיים: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך." שמות כ: ט

 

יריב בן אהרון השכיל להגדיר את האתגר. במסתו, "על שלשה שלבים בדרכו של עם ישראל: מסמכות רבנית לריבונות לאומית", העמיד יריב את היהדות הריבונית ודמוקרטית כשלב יהודי-ציוני הבא אחרי היהדות ההלכתית-רבנית כפי שהתפתחה בתנאים של העדר אחריות לאומית. [2]

 

ההתייחסות שלנו חייבת להיות מעבר למישור של חג ומועד. בציון שבת, עלינו להשקיע מחשבה ועשייה. באשר לנושאי אישות - עלינו לחתור לשינוי של החוק המקנה סמכות בלעדית לרבנות אורתודוכסית. בטרם שונה החוק - יש לעקוף אותו בדרכים חוקיות וליצור עובדות בשטח. למשל: עידוד נישואים אזרחים בחו"ל - וטקס יהודי-ציוני-ריבוני על פי טעמנו בבית. נוהלי קבלה לעם ישראל חייבים להתעדכן - ממורשת המקרא, רות המואבייה היא המשל. חלופות של זרמים אחרים ביהדות מהוות דוגמאות נוספות בהווה. אומרים כי מדיניות זו "תפלג את העם". זאת בדיה דומה לבדיה הנאו-ליברלית שהכסף "יחלחל" מהעשירים לעניים. העם הוא כבר מפולג. הסיכוי שבני/בנות קיבוץ יישאו ליהודי/ה אורתודכסי/ת הוא קטן. האפשרות של מפגש עם מתנדב/ת או עם לא יהודיים בחו"ל בעת סיור במזרח הרחוק היא מציאות קיימת.

 

על הקהילות של התנועה הקיבוצית השיתופית ובני בריתם בערים לחיות בפועל על פי חלופה יצירתית של אורח חיים יהודי-ציוני חופשי וריבוני. אנו מאמינים בפלורליזם אך אין בכך די. מתוך הפלורליזם עלינו לגבש את דרכנו אנו.

 

תדמיתו היהודית-ציונית של הקיבוץ השיתופי

 

בדורות האחרונים התבלבלנו. הפנמנו את תבנית הקיטוב, חילוני-דתי, שהחרדים החילו על דפוסי החשיבה שלנו. קיטוב זה הוא זר ליהדות עצמה - הוא תמיד נשאל מהסביבה. אך החלוקה, חילוני-דתי, הוא נוח לחרדים. הוא מאפשר להתעלם מהממד הציוני בכלל ומהמסר של התחדשות בו בפרט. קיטוב זה גם מצדיק את ההתייחסות המתנשאת כלפי החילוניים אשר "עגלתם ריקה". האבחנה האמתית היא בין יהודי מאמין ויהודי שאינו מאמין.

 

כפי שכבר צוין בסדרה זו, יהודי אשר חי על פי אידיאלים אינסופיים שאובים מהמורשת הוא יהודי מאמין. תיתכן אמונה מעוגנת ביהדות חופשית ריבונית. אך לא ייתכן שהתווית "יהדות חופשית" תשמש כנימוק להתנערות מכלל העשייה היהודית תרבותית ברוח ציונית. על תרבות יהודית ציונית לשאוב מהמורשת כולה. לשם כך, יש לחדד ולהבדיל בין "מורשת" ו"מסורת".

 

ה"מורשת" היא התוצר המצרפי של כל הגות ומעש של העם, החל מתקופת המקרא וכלה בציונות וזרמי היהדות העכשוויים. המסורת היא אותה חלק מהמורשת אשר התגבש באלפיים שנות גלות כ"יהדות נורמטיבית", ז.א. היהדות ההלכתית-רבנית. יש בה אוצר בלום. רצוי להתמצא בו. אך לא ייתכן שיכפו דווקא את הרובד של מסורת על כולנו. בראייה פלורליסטית, ניתן לכבד אלה המבקשים לחיות על פי נורמות של ההלכה. ההנחה של היהדות החופשית היא כי יש יותר מדרך אחת לבטא את היותך חלק מעם ישראל.

 

מילות סיכום: היחד והשיתוף הם כלים לקהילות ציוניות ייעודיות-משימתיות לקדם חזון חלופי של מדינה יהודית-ציונית ודמוקרטית. על המטה השיתופי, מעגל הקבוצות ובעלי הברית שלו - תנועות הנוער וקבוצות הבחירה שלהן - לפעול יחד במפעל התיקון הציוני. התיקון הנחוץ בזמן הזה הוא בשני פרמטרים עיקריים: החברתי-כלכלי והיהודי-ציוני.

 

אני סבור כי רבים-רבים מחכים למילה ולמעשה שלנו.

 

מתוך "במקום" 28

האתר של מיכאל לבני: www.michael-livni.org

 

 

[1] ברל כצנלסון, "יחיד האומה", חבלי אדם, עם עובד, תש"ה, ע. 214-215

[2] יריב בן אהרון, "על שלושה שלבים בדרכו של עם ישראל: מסמכות רבנית לריבונות לאומית", (1980), שורשי יניקה של הגרעין החלוצי, המכינה של שם יצחק רבין, 2005, ע.178 .

ארועים של המטה
מאמרים אחרונים
ידע לקיבוץ המתקדם
shitufi@tkz.co.il :ליאונרדו דה וינצ'י 13, 64733 | טל: 6925418 - 03 | פקס : 6925417 - 03 | דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט